השבוע לפני 20 שנה חרבה ההתיישבות היהודית בחבל עזה. גוש קטיף נמחק מעל פני האדמה. חודש אחר כך השלים צה"ל את הנסיגה מהרצועה.
מי שמתעקש לטעון, גם היום, שאין שום קשר בין עקירת גוש קטיף והנסיגה מהרצועה לטבח שמחת תורה, או שהוא כסיל מושלם או שהוא שקרן מדופלם. אני משאיר לכל אחד כזה לבחור לעצמו את התואר המתאים לו.
לא שלא היו עוד מחדלים צבאיים ומדיניים בעשרים השנים האחרונות, מצד כל ממשלות ישראל, אבל הנסיגה מהרצועה בתשס"ה הניחה את היסודות לבניית הכוח המפלצתי של החמאס, הן הנוח'בה והן היכולות הרקטיות, שאת כוחם חווינו בשמחת תורה תשפ"ד. ומי שכופר בכך מתבקש לענות על שאלה פשוטה: למה כל מה שקרה ברצועה לא קרה גם ביהודה ושומרון? החמאס ביו"ש פחות חכמים ופחות קיצוניים מאשר בעזה?
היום כבר אין ספק שאריק שרון החליט להחריב את גוש קטיף רק מסיבה אחת: כי זו היתה הדרך היחידה למנוע את העמדתו לדין באשמת שוחד בפרשת האי היווני. שום סיבה אחרת. שאף אחד לא יטיל ספק בעובדה הזו. 1,500 ישראלים שילמו בחייהם כדי ששרון לא יעמוד לדין ויילך לכלא.
במלאת 20 שנה להתנתקות, ומעל שנה וחצי אחרי טבח שמחת תורה שפתח את המלחמה שסופה עוד לא נראה באופק, כשעשרים ישראלים עדיין חיים בשבי החמאס שמחזיק עוד 30 חללים - נחזור לספר את הסיפור המלא, איך באה תוכנית ההתנתקות לעולם.
הראשון שחשף זאת היה צבי הנדל, שסיפר על הדיון ב'פורום החווה' - חבורת המקורבים של שרון - בו שוכנע שרון לסגת מהרצועה ולהרוס את היישובים כדי לחלץ את עצמו מהעמדה לדין. כך סיפר הנדל בספרו האוטוביוגרפי 'גוש קטיף - אהבה עזה':
לעו"ד דב וייסגלס, פרקליטו וראש לשכתו של שרון, הגיע מידע שממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה עדנה ארבל, מכינה כתב אישום נגד שרון בפרשת האי היווני, על שוחד. וייסגלס הבין במדוייק מה המשמעות המשפטית של המילה שוחד, ועד כמה קשה להיחלץ בשלום מסעיף כזה. בכינוס של 'פורום החווה' - הבנים עמרי וגלעד, וייסגלס, איש הפירסום אייל ארד, ראובן אדלר ועוד כמה מקורבים - היה וייסגלס נחרץ: "אם כתב האישום יכלול את סעיף השוחד, אנחנו בצרה צרורה. חייבים לנקוט צעד דרסטי כדי לעצור את המהלך".
"מה עושים?", שאל אריק. "צריך יוזמה מדינית", אמר וייסגלס.
ואז אמר אחד מאנשי יחסי הציבור: "אריק, לך על פינוי מוחלט של עזה. בנושא הזה גם הימין יהיה איתך, כי לרעיון הזה כבר התרגלו. כולם שונאים את עזה, ואיש לא יתנגד למהלך כזה. זה יחלץ אותך מהבוץ המשפטי. את הצעד הזה הכי קל לשווק לציבור. לא משהו קטן כמו עקירת נצרים - משהו גדול! לפנות הרבה יישובים!"
שרון לא הסכים. "אתם השתגעתם?" - שאל את הנוכחים - "ההתיישבות שם היא נכס אסטרטגי. אני באמת מאמין בזה. ליד אשקלון יש לנו את תחנת הכוח שנותנת יותר ממחצית חשמל לכל המדינה והנפט של קצא"א (קו צינור אשקלון-אילת). אם טיל אחד פוגע בהם אני צריך לפנות את כל הדרום. אוי ואבוי לנו אם ישראל לא תשלוט שם. על המעט שרבין השאיר בשליטתנו אסור לוותר. רק לפני כמה חודשים הסברתי את זה למצנע".
שרון התכוון לפגישה שקיים עם מנהיג מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע, לקראת הקמת ממשלתו השנייה. מצנע התנה אז את הצטרפותו לממשלה בפינוי חד צדדי של נצרים. שרון בתגובה נשא באזניו נאום נמלץ ותקיף, בו הסביר עד כמה ההתיישבות בנצרים היא אסטרטגית. כזאת שלא ניתן לוותר עליה. מצנע נשאר באופוזיציה אחרי ששמע את התגובה של שרון.
הדיון ב'פורום החווה' הסתיים ללא החלטה. הזמן נקף. שרון היה איתן בדעתו: "פינוי מוחלט של עזה ועקירת היישובים שם - לא בא בחשבון! זה יהיה נזק ממדרגה ראשונה. להתיישבות ברצועה יש חשיבות אסטרטגית. אני באמת מאמין בזה".
עברו כשלושה שבועות. החברים של שרון ניסו למצוא מהלך אחר שיהיה מספיק דרמטי עד שיוריד את היועץ המשפטי מתוכניתו להגיש כתב אישום, ולא מצאו. אחרי שלושה שבועות שוב התכנסו החברים ב'פורום החווה'. הדובר העיקרי הפעם היה גלעד, הבן ה'ימני' של שרון, שנחשב לחכם במשפחה: "אבא" - אמר לו - "אין ברירה. אין שום דבר אחר שיכול להציל אותנו. אין רעיון אחר. אנשי התקשורת אומרים שאת עזה גם קל לשווק. גם הליכודניקים שונאים את עזה. זה לא כמו יו"ש או ירושלים. אתה חייב ללכת על פינוי הרצועה".
ואריאל שרון נשבר.
עד כאן סיפורו של צבי הנדל מתוך ספרו. הדיון הזה נשמר בסוד. איש לא הדליף אותו לתקשורת. רק אחד מהמשתתפים סיפר על כך לצבי הנדל בשיחה אקראית, כמשיח לפי תומו. זה היה, חשוב לציין, לפני ששרון עצמו חשף את התוכנית בראיון ליואל מרקוס ז"ל בי' בשבט תשס"ד, 2 בפברואר 2004. לפני שמישהו במדינה, חוץ מחברי 'פורום החווה', ידע ששרון מתכנן לסגת חד צדדית מהרצועה ולהחריב את גוש קטיף.
כלומר, ברור שמדובר באחד ממקורבי שרון, מ'פורום החווה'. כי אף אדם אחר במדינה חוץ מהם לא ידע באותו שלב ששרון מתכנן להרוס את ההתיישבות ברצועה.
אותו אדם מסר להנדל מידע שנחלק אותו לשני סעיפים: א. שרון מתכנן נסיגה מלאה מהרצועה והריסת כל היישובים. ב. הסיבה לכך היא המצוקה המשפטית של שרון.
האם סעיף א' הוכח כנכון? אין מי שחולק על כך. סימן שגם סעיף ב' נכון! הרי מאד לא סביר שמישהו ממקורבי שרון, ידליף לצבי הנדל מידע אמיתי - סעיף א' - שבאותה עת היה אפילו סודי (שרון רצה לקבוע בעצמו את מועד החשיפה, כפי שעשה לבסוף) ויפברק סיבה שיקרית שרק מוציאה את מקורבו שרון באור שלילי.
יקשה השואל בהיגיון: ואיך אני בטוח שצבי הנדל אכן שמע את הסיפור לפני ששרון חשף את תוכניתו, ולא בדה אותו מליבו אותו אחרי שתוכנית ההתנתקות התפרסמה?
שאלה מצויינת - וגם התשובה. צבי הנדל לא שמר את הסיפור לעצמו. הוא גילה אותו לשלושה מחבריו: עמיתו לסיעה ח"כ אורי אריאל, מזכ"ל "אמנה" זאב חבר (זמביש) - חברו האישי של שרון, ויוסי גוטסמן מעצמונה, בעבר מנכ"ל החברה לפיתוח אשר שימש אז כעוזרו של מנכ"ל משרד השיכון. כלומר: יש לפחות עוד שלושה אנשים שיכולים להעיד, ששמעו מצבי הנדל את הסיפור המלא, כולל ההסבר על המצוקה המשפטית של שרון כסיבה לתוכנית הגירוש, עוד לפני ששרון פירסם את תוכניתו.
לכן סימן שהכל אמת. אריק שרון היה בוגד לפי כל הפרמטרים של המילה בוגד - אדם שפוגע בביטחון המדינה ביודעין ובמכוון לתועלתו האישית.
התוכנית, מבחינת שרון, נחלה הצלחה מסחררת. בכ"ו בסיוון תשס"ד, 15 ביוני 2004, חצי שנה אחרי שפירסם שרון את תוכנית ההתנתקות, הודיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כי החליט לסגור את תיקי החקירה נגד ראש הממשלה שרון בפרשת האי היווני. הוא תירץ זאת בכך שהחקירה לא העלתה ממצאים מרשיעים נגד שרון, ובהיעדר ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין של שרון ובנו גלעד ייסגר התיק.