ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, דוחה בראיון לערוץ 7 את הטיעונים לפיהם ההתרחשויות בעת האחרונה סביב ההכרה במדינה פלסטינית ואימוץ הנרטיב של חמאס מצד חלק ממדינות העולם יוצרות "מפולת מדינית".
"כמובן שהיינו מעדיפים גישה אחרת במיוחד מצד מדינות ידידות, שמנהיגיהן מכירים את רגישותה של ישראל להיבטים ההומניטאריים ולדין הבינלאומי ויודעים שהמצב ברצועה הוא התוצאה שחמאס מכוון אליה. חמאס לא משתמש באזרחים רק כמגינים חיים לאנשיו, הוא גם גורם להם במכוון לסבל ולמצוקה ועושה בכך שימוש כדי לעורר דעת-קהל שלילית נגד ישראל ולהפעיל עליה לחץ בינלאומי שיפריע לה בלחימה ויחזק את שליטתו בשטח ובסיוע שנכנס", אומר בן שבת.
הוא מוסיף "לצערנו, חלק מהמדינות נופלות למניפולציה של חמאס. לעולם קל הרבה יותר להזדהות עם הסבל של החלש. ישראל זוכה לאהדה רק כאשר גופות מרוטשות של אזרחיה מקשטות את מהדורות החדשות וגם זה לזמן קצר: מראות הזוועה של ה-7 באוקטובר נשכחו חיש מהר. מנהיגים שמבקרים את ישראל צריכים לזכור שהתנהלותם מעודדת את גורמי הטרור להשתמש בסבל של האוכלוסיה. מי שמקבל את הדרישה להפסיק את המלחמה בגלל פגיעה באזרחים שהאחראים לה הם אירגוני הטרור, מחזק את השימוש בשיטה הזו על ידי כל גורמי הטרור וזה לא ייעצר בגבולות רצועת-עזה".
עד כמה (אם בכלל) משמעותית ההגדרה של ישראל כמדינה "מסוכנת" מבחינת הולנד כפי שנכתב בדוח של ארגוני הביון ההולנדים?
"חשיבותם של הקשרים הבינלאומיים לישראל אינה מוטלת בספק. זה נכון לכלכלה, למדע, לביטחון ולשורה ארוכה מאוד של אינטרסים. סימונה של ישראל כ"מדינה בעייתית" הוא צעד דקלרטיבי שיכול להביא אחריו לצעדים מעשיים בתחומים השונים. מלבד זאת, קיים כאן גם אפקט דומינו. מדינה שצועדת בכיוון הזה מעודדת גם את האחרות לנהוג כך. לכן, אמנם לא צריך להגזים בחומרת ההתפתחויות, אך בשום אופן גם לא להקל ראש בכך. צריך לפעול בכל הכלים המדיניים וההסברתיים וכמובן גם לרתום את ממשל טראמפ שמסייע מאוד בתחומים האלה".
בתקופה האחרונה הצהירו מספר מדינות על שני שרים ישראלים כבלתי רצויים. עד כמה זה משמעותי לישראל? מה עומד מאחורי המהלכים האלה?
"מלבד הפגיעה האישית במעמדם של אותם שרים, יש כאן גם צעד שמכתים את מדינת ישראל ואת ממשלתה. צעדים כאלה ננקטים בדרך כלל כלפי משטרים או אישים מפוקפקים. הטיפול במקרים כאלה צריך להיות עניינה של ממשלת ישראל ולא של השרים שנפגעו לבדם. לא חייבים להגיב מיידית, אך מדינה שבחרה לעשות צעד כזה, צריכה להביא בחשבון שיהיו לכך מחירים".
האם הכרזת נשיא צרפת מקרון על הכרה במדינה פלסטינית צריכה להדאיג את ישראל לאחר שעוד מדינות הצטרפו אליה? האם היא נובעת מדאגה אמיתית לפלסטינים או ממניעים אחרים?
"ראשית, צריך לומר שנשיא צרפת לא הפתיע ביוזמתו להכרה במדינה פלסטינית, הוא התייחס לכוונתו זו כבר בדצמבר אשתקד ובאפריל השנה, עוד הרבה לפני קמפיין "רעב בעזה" ובלי קשר לכך. נראה כי בעיני מקרון עצם היוזמה הוא מה שחשוב, לא תוכנה או סיכוייה. ספק אם הוא לקח בחשבון את ההשלכות שעשויות להיות לה אפילו על יחסי הכוחות בתוך המחנה הפלסטיני בעצמו. מהלך כזה הרי לא ייחזק את אבו מאזן או את הרשות-הפלסטינית - שבהם הוא מבקש לתמוך . הקרדיט על "ההישג" הזה יינתן כולו רק לחמאס ויחזק רק אותו.
הכתרת חמאס כגורם שבזכותו יקבלו הפלסטינים את ההישג הזה, יחד עם הפופולריות הגבוהה שיש לו בציבור הפלסטיני, וכשברקע כבר ניטש מאבק הירושה על כסאו של אבו-מאזן , יקצרו את הדרך להשתלטות חמאס על הרש"פ גם ביו"ש. ולא רק זאת. כל הישג שייזקף לזכות חמאס, ובפרט צעד מדיני כזה, הוא גם רוח-גבית לדרך הטרור. במקום להתאחד סביב העמדה כי דרך זו פסולה מעיקרה, המסר בצעד הזה הוא הפוך: הטרור משתלם".
"גם בלי חמאס, המחשבה ש"הרשות הפלסטינית" מסוגלת לשאת את עצמה ולתפקד כמדינה עצמאית, מתעלמת מבעיות היסוד של הישות החולה הזו, החל מהלגיטימיות המוגבלת של הנהגתה ובעיות מבניות פנימיות, עבור דרך תמיכתה בטרור וכלה בחולשתה הבסיסית לאכוף את הסדר ולהתמודד עם איומים ביטחוניים. הדיבורים על רפורמות כתנאי למהלך - מעוררים גיחוך בקרב כל מי שמכיר את התרבות המקומית. כולם מבינים שבלי הקביים שצה"ל מעמיד לרשות הפלסטינית, ספק אם היא הייתה מסוגלת לשאת את עצמה ולעמוד מול אתגריה".
יש משמעות כלשהי למהלכי ההכרה בפלסטינים?
"מבחינה מעשית, השפעותיה של ההכרה החד-צדדית מוגבלות למדיי. ההכרה לא מתייחסת לסוגיית הגבולות ובאופן זה רוב מדינות העולם כבר הכירו במדינה הפלסטינית כשהתקבלה כמשקיפה באו"ם. השפעת ההצהרות הללו היא בעיקר במישור התודעתי , בסחף שהן עלולות ליצור ובבסיס שהן יוצרות לקראת החלטות מעשיות בעתיד.
במישור הביטחוני, תהא אשר תהא הגדרתם של הפלסטינים, ישראל תצטרך להמשיך את נוכחותה ולעשות למען ביטחונה את כל מה שהיא עושה כיום. בלי שום פשרות. יהיה עליה להמשיך ולשמר שליטה מוחלטת ואפקטיבית בגבולות ובקו-התפר, להמשיך לפעול נגד תשתיות טרור בתוך השטח בלי שום מגבלה, ולמנוע תהליכים דוגמת אלה שהתרחשו בעזה. מי שחושב שישראל תוכל להרשות לעצמה להיכנס להרפתקאות מפוקפקות לאחר מה שעבר עליה, הרפתקאות מפוקפות מה-7 באוקטובר. זוהי גם המשמעות של הקביעה - נגן על עצמנו בעצמנו".
מה הצעדים הנכונים שבהם צריכה ישראל לנקוט בעת הזאת?
"אני מבקש להפריד בהתייחסותי בין רצועת-עזה לבין יו"ש והרשות הפלסטינית. לגבי עזה, אתחיל ב"מה לא לעשות": בשום אופן אין לסיים את הלחימה רק בגלל לחץ בינלאומי. עצירה בגלל לחץ תעמיד בסימן שאלה את טענתה של ישראל שהשמדת חמאס היא צורך קיומי , תהפוך אותנו לסחיטים והכי חמור - תאפשר לחמאס להתבסס מחדש. בשום אופן אין להגדיל את הסיכונים לחיילינו בעזה רק כדי לרצות את מבקריה של ישראל. במקום להתגונן , להסביר ולהתנצל צריך - לקדם באופן מעשי את יוזמת טראמפ להגירה מרצון.
מלבד העובדה שזהו הפתרון האמיתי לבעיות היסוד בעזה ולסקרים שמצביעים על שיעור גבוה של פלסטינים מעזה שמבקשים לממש אפשרות זו, זהו המהלך שחמאס חושש מפניו יותר מכל. יש בו גם כדי לפתור את המצוקה ההומניטארית ולספק מענה למבקריה של ישראל בעניין הזה".
בן שבת ממשיך ומונה צעדים נוספים שישראל צריכה לעשות. "הגיע הזמן לקטוע באופן מוחלט את האינטרנט, הרשתות והתקשורת בעזה. רבות דובר על כך אבל רק מעט נעשה. אלה הם הכלים שבאמצעותם חמאס שומר על משילותו גם כיום. באמצעותם הוא מגבש לעצמו את תמונת המצב , מעביר מידע והנחיות לציבור , מנהל את הקמפיינים ההסברתיים ומפעיל את מנגנוני האכיפה.
יש לקדם הפעלת מרחבים הומניטאריים שבהם ורק בהם יינתן סיוע אזרחי נרחב. משמעות הדברים היא כי יש למנוע באופן מוחלט העברת סיוע לאזורים שבהם ניתנו הוראות פינוי לאזרחים, לכתר את השטחים הללו ולשחוק את מחבלי חמאס שישארו בהם. בנוסף, עלינו לפגוע פיזית במנהיגי חמאס בחו"ל. באופן לא מוסבר, ההנהגה הזו ממשיכה להינות מחסינות דה פקטו ולנהל את הפעילות המדינית של האירגון באין מפריע. ניטרולה נחוץ גם כדי להגביל מאוד את יכולת השיקום של חמאס ביום שאחרי המלחמה".
לדבריו "מעבר לכל זה,- עמידה איתנה ונחושה - זהו המפתח להצלחתה של ישראל. ההישגים הרבים של "חרבות ברזל", שנקנו במחיר יקר, קרבו אותנו למטרות. בתחבולה, בעיקשות ומתוך אמונה בצדקת המלחמה, אפשר להשיג את כולן".
לגבי הפעילות הנדרשת ביו"ש וכלפי הרשות הפלסטינית מדגיש בן שבת כי "ישראל צריכה להמשיך בתכניותיה ובמדיניותה בלי שום ויתורים. צריך לצייד את ידידינו בממשל טראמפ בנתוני האמת כדי שיוכלו לממש את רצונם הבסיסי לסייע לנו".
ומה כדאי לעשות כדי לשפר את ההסברה הישראלית במאבק נגד הנרטיב החמאסי?
"אין ספק שצריך היה לעשות יותר בתחום ההסברה הלאומית. עם זאת אין לשקוע בהלקאה עצמית ולא בטוח שמאמצי ההסברה היו גורמים למפנה קיצוני בעמדות נגד ישראל. מה שנדרש באופן מובהק וחיוני הוא הסברה לציבור בישראל, שכרגע נמצא במבוכה ולא יודע להסביר לעצמו לאן פנינו מועדות. כדי לרתום את הציבור הזה למאמץ הקשה והממושך, צריך להסביר לו את המדיניות, לשכנע אותו בשיקולים ולחזק את ביטחונו בצדקת הדרך. או אז, רבים ממנו יהיו ביוזמתם שגרירי ההסברה של ישראל.
ואם עסקינן בהסברה: בימים הללו, ימי האבלות של תשעה באב, שהם גם ימי התעמולה נגדנו, היה נכון לראות הרבה יותר במסכי הטלוויזיה וברשתות החברתיות את סרטוני ה-7 באוקטובר. אם לא לאומות העולם, זה יחדד לפחות לנו את הסיבה להתעקשותנו למוטט את חמאס. כשאנחנו נהיה נחושים בכך בלי שום גמגום ופקפוק, גם בעולם יקבלו זאת".