ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית, שוחח עם ערוץ 7 על הבליץ הפסיכולוגי שמפעיל ארגון הטרור הרצחני חמאס על החברה הישראלית ועל העולם כולו.
בפתח הדברים נשאל ד"ר שלייפר אודות הטענה שלפיה אין לצפות בסרטונים שמפיץ חמאס, ולטעמו "השאלה לא רלוונטית כי הסרטונים כבר בחוץ". בעיניו החלטה שלא לצפות בחומרים שכבר הופצו כמוה כמו ילד הסוגר את עיניו ומשוכנע שאיש לא רואה אותו.
החומרים, אומר שלייפר, עוברים בטלגרם ובקבוצות. "אולי יש מי שאין לו טלגרם ולא רואה את זה, אבל הכול כבר בחוץ". ולעובדה הזו יש השלכות והשפעות על האדם הפשוט, האדם החושב והמנהיגות, "מאז פרץ עולם הקולנוע לחיינו כולם מושפעים מתמונות שמייצרות רגש. זו מוסכמה, וצריך להיות קר רוח בצורה בלתי רגילה כדי לחשוב בצורה רציונאלית בלבד, אבל זה רק בתיאוריה".
בשל ההשפעה הזו של הלוחמה הפסיכולוגית על המנהיגות והעם, גם מי שמבקש לחשוב בקור רוח, הגרילה והכוחות הצבאיים החלשים עושים בלוחמה זו שימוש.
בהתייחס לטענה הפנים פלשתינית ולפיה החמאס טעה כאשר פרסם את סרטוני החטופים המורעבים, סבור ד"ר שלייפר כי הטענה צודקת. "כאשר משתמשים בכלי שכנוע צריך לעשות את השיקול של העלות מול תועלת, מה שנכון להרבה דברים בעולם, גם פוליטיים וצבאיים. זה אף פעם לא שחור ולבן ויש הרבה יותר אפור באמצע. השיקול שהם היו צריכים להפעיל היה שכיוון שהמו"מ נכנס לקיפאון, כדי שישראל לא תתרגל למצב, צריך להתסיס ולעצבן ולתסכל את חברת האויב ואת מקבלי ההחלטות שלו, לגרום לכך שהאויב יהיה כל הזמן במגננה. לכן הם הפיצו את שני סרטוני ההרעבה האחרונים. ברור היה שזה יעצבן את האויב ויגרום לו לאבדן שיקול הדעת הרציונאלי, וכאן הם כנראה טעו. ראיתי את הסרטונים והבנתי שהם טעו כאשר הזעם חנק את גרוני".
"אני בוחן לוחמה פסיכולוגית בצורה הכי רציונאלית שאפשר, מה שגורם לי לתת לו צל"שים כשמגיע, אבל כאן הבנתי שהם עשו טעות, כי זה יכול להביא להחלטות אצלנו בכיוון של מבצעים צבאיים ופחות מחשבה על אפשרות של פגיעה בחטופים שלנו, כי ממילא הם הורגים אותם. זה מה שגורם להם להיכנס כעת למגננה ולהעלות הצעות".
באשר לקמפיין ההרעבה המשפיע גם על העולם, משוכנע ד"ר שלייפר שישראל מוכרחה ויכולה לעמוד בפני הבליץ התעמולתי הזה, גם אם מדובר באתגר קשה. "יש הרבה סיבות לכך שאנחנו לא עושים וכתבתי על זה הרבה. הסיבה המרכזית היא המחשבה שזה ממילא אנטישמיות ולכן אין טעם ומשום כך נכון יותר להשקיע בחומרי נפץ וברזלים. מאז מלחמת העולם השנייה יש גם טענות ששיטות התעמולה-הסברה מיוחסות לגבלס".
עם זאת, סבור שלייפר כי "כמו שחזרנו להשתמש בנשק אחרי 1900 שנה, כך אנחנו צריכים לחזור להשתמש בנשק השכנוע אחרי 1900 שנה".
"לא כולם אנטישמים, וחלק מהאנטישמיות נובעת מבורות, ואם מסלקים את הבורות מנטרלים חלק גדול מהאנטישמיות, גם אם לא את כולה. צריך גם להבין שהאנטישמיות היא כלי שימושי ואנחנו סטטיסטיים בהצגה הזו כי הזירה הגדולה היא אמריקה והמערב, ומכיוון שליהודים יש תפקיד חשוב באמריקה ובמערב משתמשים ביהודים כדי לקעקע את אמריקה והמערב".
על הדרך הנכונה לפעולה מרחיב שלייפר ואומר כי עלינו "להתרחק מהקביעה שהכול אנטישמיות ושכולם שונאים אותנו, ולהשתמש בדוקטרינה של הלוחמה הפסיכולוגית שמסמנת יעד ומזינה מידע לאורך זמן. להחליט מה המסר שאנחנו רוצים להעביר, אם אנחנו חזקים או חלשים, רוצים להראות את מעשי האונס כדי שיראו שאנחנו קורבנות או להראות שאנחנו מפשיטים את אנשי החמאס כדי לוודא שאים עליהם חומרי נפץ. צריך לגבש את עצמנו. בנוסף צריך להתקיף את הצד השני כל הזמן, להראות את השחיתות שלהם, את האלימות, החיסולים והאכזריות שלהם אבל אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
בהקשר זה מציג שלייפר דוגמא מתקופת האינתיפאדה הראשונה: "ג'יבריל רג'וב, שהיה אז בראש הביטחון המסכל, כלומר שתפקידו הוא להרתיע ולענות משתפי פעולה עם ישראל. הם עינו אותם בצורות הסדיסטיות ביותר ואצלנו אספו את התמונות כחלק מפרוצדורת הקבורה. מישהו בלשכת רבין העלה רעיון להשתמש בתמונות האלה לצורכי הסברה. שלחו מזכירה שתביא את הצילומים מהכספת. היא ראתה את הצילומים והתעלפה. בעקבות כך גנזו את הצילומים. זה מלמד על תהליך קבלת ההחלטות אצלנו. צריך לקבל החלטה שאנחנו מפסיקים להיות ביישנים רחמנים וגומלי חסדים בשעת מלחמה, ואם עושים לנו את קמפיין ההרעבה שגורם לאלפי תקריות ברחבי העולם, אנחנו צריכים להראות את הדברים. זה לא יחסל את האנטישמיות אבל יסתום לאנטישמים את הפה".