בריאיון מיוחד לערוץ 7 לרגל 20 שנה לעקירת גוש קטיף, מסביר חבר הכנסת לשעבר, פרופ' אריה אלדד, כיצד מהלך ההתנתקות קשור באופן ישיר לזוועות השבעה באוקטובר.
"שאלתי את שרון בוועדת חוץ וביטחון: 'מה יהיה אם יירו עלינו רקטות מעזה אחרי שאתה נסוג?' והוא השיב לי: 'גם לנו יש תותחים'. אמרתי לו: 'אתה יודע שאתה לא יכול להפעיל תותחים על עזה. שהעולם ישחט אותך'. הוא ענה לי: 'אל תדאג דוקטור, אני פה'. שרון, בשיא הציניות, הבטיח בנאום הרצליה שההתנתקות טובה לעם ישראל בכל התרחישים האפשריים. התרחיש של השבעה באוקטובר לא עלה בדעתו - או שעלה, ובכל זאת היו דברים שהיו חשובים לו יותר", משחזר אלדד.
לדבריו, "מי שאומר לנו היום שעם ישראל לא היה איתנו בהתנתקות - צודק. באמת, השנאה לעזה ולכל מה שקשור בה - ובמידה מסוימת גם השנאה למתנחלים - התחברו בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. לכן היא הייתה כל כך גאונית. שרון ופורום החווה הבינו שהמהלך הזה, שמנוגד לכל תפיסת עולמו הביטחונית וההתיישבותית הקודמת, יוריד מעל גבו את הפרקליטות ואת התקשורת. אמנון אברמוביץ' אמר שיאתרגו אותו, ומני מזוז אמר שיסגרו לו את התיק. המהלך הזה הוא עד כדי כך גאוני - שהוא באמת על גבול השטניות. על העניין הביטחוני אולי היה לו יותר קשה לוותר. האיש היה גאון ביטחוני וידע בדיוק מה יקרה בעזה כשנעזוב, אבל שרון סמך על עצמו שיידע לתקן את הנזק".
אלדד דוחה את הטענה שהעקירה הצילה יהודים. "אני מכיר את הטענה הזאת - שההתנתקות בעצם הצילה את המתיישבים בגוש קטיף כי היא חילצה אותם בעוד מועד לפני השבעה באוקטובר. אבל העובדה שגירשו את היהודים מגוש קטיף - ולכן הוציאו את צה"ל ששמר עליהם - היא זו שהביאה לשבעה באוקטובר. זה לא ששבעה באוקטובר היה מתחולל בכל מקרה. זה לא אסון טבע בלתי ניתן לחיזוי, אלא משהו צפוי שניתן היה למנוע. אם צה"ל היה שם - זה לא היה קורה. הקמת צבא טרור, אלפי קילומטרים של מנהרות, וירי של אלפי רקטות וטילים התאפשרה כיוון שמדינת ישראל ברחה מעזה".
הוא מביע ספק אם הלקחים יופקו כראוי: "אני מפקפק ביכולת הלמידה לטווח ארוך. השאלה היא אם עם ישראל הפיק את הלקח. אני לא בטוח שהתשובה חיובית. עם זאת, אחרי עשרים שנה, אלה שמבינים למה ההתנתקות הייתה אסון ופשע הם הרוב. אז היינו מיעוט - ולכן הובסנו. אם היינו רוב, או אם היינו מחזיקים אז במרכזי כוח במערכת האקדמית, בתקשורת, בפרקליטות ובכלכלה - היינו מנצחים. הרבה מאוד מהיהודים שתמכו באריאל שרון ובמהלך שלו - כי סמכו עליו - היום מבינים שאנחנו תקועים בעזה בגללו".
בדיעבד, מציין אלדד כי גם לו עצמו הייתה טעות: "במבט לאחור יש נקודה בה טעיתי והייתי נוהג אחרת. הייתי מגיע לכפר מימון עם מערכת הגברה משלי - כדי לעקוף את שיתוף הפעולה של מועצת יש"ע עם אריאל שרון. לא נתנו לי להתקרב למיקרופון, סובבו את הקהל של הרבבות בתוך כפר מימון כמו בהקפות, כשלא הייתה לרגע כוונה לאף אחד לפרוץ את הגדרות ולהגיע לגוש קטיף. באותו רגע המאבק הסתיים. הבנתי שמכרו את המאבק, שלא מתכוונים להיאבק באמת על גוש קטיף - אלא להפגנה גדולה, אולי למחאה שתרתיע מעט".
"שם, בכפר מימון, הבנתי שגורם פוליטי שרוצה להשפיע צריך מערכת הגברה. מערכת הגברה פיזית - וגם כמשל - לאמצעי תקשורת שיש לו השפעה. היום רשתות חברתיות יכולות למלא את התפקיד. אז לא היו לנו כאלה", הוא מסכם.