אתמול אמא אחת מ'הדר גנים', התקשרה ואמרה לי שלא נעים לה להפריע באמצע החופש אבל היא חייבת עצה:
מה שהיא ובעלה לא עושים לילדים המתבגרים שלהם, לא טוב להם ועל כל דבר יש להם תלונות.
לקחו אותם לכל מיני אטרקציות ופעילויות...אז הילדים מקטרים שמה זה בכלל שווה אם זה בארץ וכל החברים שלהם בחו"ל.
הצעתי לאמא פשוט לשבת איתם ביחד ולהראות להם (כמובן שלא הייתי מציע את זה לילדים קטנים, הילדים שלה בכיתות ט וכיתה י) ולהראות להם את הראיון של עומר שם טוב בתוכנית 'עובדה':
בעיקר את הקטע שבו רואים את עומר יושב כאילו בתוך המנהרה ושם שואלים אותו איך הוא שרד במקום המפחיד הזה?
ועומר עונה בטבעיות: שהאמונה שלו התחזקה...
ושמנסים להבין ממנו מה המשמעות הוא ממשיך ואומר שבכל יום הוא היה שואל את אלוהים:
"תגיד, מה שלומך? אתה איך מרגיש?".
ואז הוא היה מודה על כל מה שיש לו: "על זה שהוא עדיין בחיים ועל זה שיש לו מה לאכול....".
וחשבתי שאם רק הייתי יכול, הייתי פותח בקטע המדהים הזה. המקסים. המכשף.
קטע שכל כולו תמציתיות מזוקקת של ראיית הטוב. של הכרת הטוב. של בחירה בכל יום מחדש להסתכל על הקלפים הטובים מבין חבילת הקלפים שאלוהים נתן לך
ומראה אותו לתלמידים שלי בלופ בכל בוקר מחדש. ואז הייתי אומר להם:
"הנה, תלמידים אהובים, תראה את עומר שם טוב. אין לו כלום. יושב במנהרה מעל 450 יום ולא יודע מתי הוא יקבל כדור בראש...
ובכל בוקר ובוקר הוא בוחר מחדש בחיים, ולא רק שהוא בוחר בחיים אלא שהוא גם מרגיש מספיק בר מזל בשביל לשאול את אלוהים:
"תגיד, מה שלומך? אתה איך מרגיש?".
כאילו הוא בטח היה יכול לחשוב לעצמו:
מי אני בכלל שאני אשאל את אלוהים שיש לו הכול, מה שלומך?
אבל את עומר זה לא מעניין. הוא מבחינתו, כל כך מרגיש עשיר במה שיש לו, שהוא מספיק בטוח בעצמו לשאול את אלוהים איך הוא מרגיש...
ואחר כך, לא רק שהוא שאל את אלוהים איך הוא מרגיש אלא שהוא גם מתחיל להוקיר תודה על כל השפע הגדול שנפל בחלקו....במנהרה בעזה.
שאלתי את האמא אם היא מודעת לאיזה השפעה מטורפת יכולה להיות לצפייה בראיון הזה. מה זה יעשה לילדים ולתלמידים שצופים בו.
לאלו שלא תמיד מבינים כמה שפע יש להם שיש להם בית ושמחה ואוכל והורים ובעצם את כל מה שהם רק צריכים ולפעמים, לא בכוונה, שוכחים את זה....
אז יודעים מה?
מבחינתי להראות לתלמידים שלי את הקטע של עומר שם טוב שוב ושוב ושוב ושוב והלוואי שגם ההורים לא יהססו להראות אותו למתבגרים שלהם שכבר מספיק בשלים לראות דבר או שניים על החיים.
חשבתי בעקבות השיחה עם אותה אמא, שאם אצליח בעקבות כך שהתלמידים שלי יצפו בראיון הזה להלביש עליהם ולו מקצת המשקפיים דרכם עומר שם טוב רואה את העולם כבר עשיתי את שלי.
ואחרי שהייתי מראה את הקטע המופלא הזה לתלמידים שלי, הייתי שולח אותו לחדר מורים, לכל המורים שיראו וכמובן....לא שוכח לראות אותו שוב ושוב בעצמי.