שורדת השבי אגם ברגר השתתפה באירוע ליל תשעה באב ושיתפה את הקהל בחוויה האישית שעברה בשבי חמאס.
"לפני שנה בדיוק, ליל תשעה באב, ישבתי במנהרות חמאס ובחרתי לצום", סיפרה. "בחרתי לצום מתוך הבנה שזיכרון העבר שלנו, זיכרון החורבן שלנו כעם, יעזור לנו לצמוח בעתיד. היהודים עמדו בפני אירועים קשים, בהיקף שהוא מחסל כמעט כל עם אחר".
היא התייחסה למשמעות ההיסטורית של הדברים ואמרה: "חורבן בית ראשון ושני, גלות בבל, כיבוש רומי, גזרות אדריאנוס, מסעי צלב, גירוש ספרד - כתבו קינות, התאבלו, התפללו אבל לא נכנעו לפחד ולא הגדירו עצמם כקורבנות. הם ידעו שהם קיימים בעולם לשם ייעוד. כל חורבן הוביל בסוף לצמיחה".
עוד הוסיפה כי "3 שנים בלבד אחרי שהביט באישוני מלאך המוות באושוויץ, הגיב עם ישראל באישור חדר תקדים של החיים - בהכרזה על מדינת ישראל. יהודים מעולם לא נכנעו לכישלון וייאוש".
ברגר שיתפה בתחושת השליחות שהנחתה אותה גם במהלך השבי: "אני נחטפתי רק בגלל שאני יהודיה. מסרתי נפש בשבי כדי לשמור על הצביון שלי ולא וויתרתי על הזהות היהודית שלי. ניצבתי מול מלאך המוות וסירבתי לתת לו לנצח".
לדבריה, "בשבי נשללים ממך החופש ולעיתים גם האנושיות, אבל ההיסטוריה מלמדת שאפשר להכניס יהודי אל תוך האפלה, אבל אי אפשר להכניס את אפילת הכלא אל תוך היהודי".
"הפעם הראשונה שידענו מתי חל התאריך העברי, היה ב-ו' באב", סיפרה. "וכך יכולנו לספור ימים ולדעת בוודאות מתי חל ט' באב, לצום, להיות בתפילות, להיות חלק ממסע של עם".
לדבריה, "כל חייל שנכנס לעזה, וגם כל חיילת, יודעים לספר שבכל בית, בכל מבנה, בכל מפקדה - היו תלויות תמונות של אל אקצה. עיניהם נשואות לירושלים, ואנחנו נדרשים לחיזוק הזהות היהודית שלנו, לחזור לשורשים שלנו".
"השנאה כלפינו לא הגיונית ולא שכלית", היא הוסיפה, "דורינו מצוי בעיצומה של תקופה מכריעה בתולדות העם היהודי. אסור לנו להיכשל אחרי ה-7/10 והמחירים הכבדים ששילמנו ועודנו משלמים. עצם קיומנו כעם יהודי - זה הניצחון!"
בסיומה של דבריה קראה לשחרור החטופים: "עלינו להתייצב, בראש ובראשונה, לשחרור השבויים, השבתם לגבולם. תאירו להם את הדרך הביתה. זו חובתנו היהודית, הלאומית, המוסרית והערכית האנושית, הראשונה במעלה".
"סיפור חיי הוא סיפור של אמונה, של עם יהודי שזכאי להיות חופשי בארצו", חתמה. "ועכשיו תורכם לוודא שלהיות עם חופשי בארצנו זו לא שורה משיר - אלא תכלית הקיום".