ליבנו יוצא אל אביתר דוד. ליבנו שלנו. של כולנו. של דתיים וחילוניים, של שמאל וימין, של תומכים ומתנגדים. של צמים ואוכלים, בלי הבדלי מוצא ותרבות, לב אחד של עם ישראל כולו.
ומתוך טיפשות של רוע. ומתוך רצון לפורר ולהשפיל. נמצאו אויבינו חושפים את המאחד. את החיבור, החיבוק והאהבה. את הקשר שלא ניתן להתרה.
והמחלוקות, יותר משהן מעידות על שבר, הן קיימות מתוך ביטחון עצמי וידיעה, שאנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לריב ולחלוק בעוצמה.
אבל אם נהיה במצוקה וסכנה, תמיד יהיה איזה יהונתן, שחושב אחרת. ונראה אחרת. ומתנהג אחרת. שיסתער קדימה בשבילנו ויספוג את הכדור במקומנו.
וגם בתשעה באב השנה, אנחנו יודעים נאמנה, שניצחנו את השנאה הישנה, וכבר שנות דור, האהבה מנצחת, מובילה. וביחד, רק ביחד, נגאל את אהובנו החטופים, וביחד, רק ביחד, ננצח את אויבנו השפלים.
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.