פנחס ולרשטיין, לשעבר ראש מועצת יש"ע, חוזר לימי העקירה מגוש קטיף במלאת 20 שנים, ומספר על התחושות הקשות שמדינת ישראל לא הפיקה את הלקחים מהאירוע הקשה ההוא.
"מדינת ישראל לצערי לא למדה שום דבר. המסקנות, מה ערך ההתיישבות ומה המשמעות של עקירת היישובים, זה חלק מחשבון הנפש שכולנו צריכים לעשות. אני עושה את חשבון הנפש מה חלקי באותו מהלך, האם היינו יכולים לעשות יותר, האם דיברנו לציבור מספיק", אומר ולרשטיין.
הוא מדבר על הביקורת שספג, בין היתר, יחד עם אחרים בנוגע להתנהלות הממלכתית שהובילה מועצת יש"ע בתקופת המאבק נגד הגירוש. "בסיכומו של דבר בכפר מימון, מברוך מרזל ועד הטעונים ביותר, אנשים נשמעו להוראות של מועצת יש"ע והרב דרוקמן זצ"ל עם הרבה כעס ותסכול שמלווה אותנו עד היום. רבים כועסים על ההיבט הממלכתי. תמיד דיברנו על עם ישראל ותורת ישראל. האם מדינת ישראל, כפי שהיא, היא ערך עליון? האם מדינת ישראל היא התינוק במשפט שלמה ואני רוצה שהוא יישאר בחיים גם אם אני מפסיד בחלק מהמאבק? התשובה שלי היא חד משמעית כן. השיקול בכפר מימון היה ברור שהמצב מוביל למלחמת אחים ואנחנו לא הולכים לשם בשום פנים ואופן".
הביקורת הובילה אותו לעזוב את מועצת יש"ע ואת מועצת מטה בנימין. "בימיו האחרונים של הרב מרדכי אליהו זצ"ל הוצע לי תפקיד ציבורי ושאלתי אותו. הוא נתן לי מכה קטנה על היד ותהיתי מתי לא התייעצתי איתו. הרב אמר לי 'מי הירשה לך להתפטר ממועצה אזורית בנימין'. זה היה בערך שנה לאחר ההתנתקות. השבתי לרב: 'בכפר מימון היתה לחלק מהציבור קפידה עלי'. הוא חייך אלי, ליטף לי את היד, ואמר: 'עליך היה להם קפידה? יש להם קפידה על הקב"ה'. זה מאוד עודד אותי".
אחת המסקנות החשובות, מבחינתו של ולרשטיין, היא הצורך להיות בשיח מתמיד עם כל גווני הציבור. "אני לא זוכר אי פעם, חוץ מבאירוע הזה, שיצאנו אל החברה הישראלית. זאת אחת המסקנות שלקחתי לעצמי מאז. מורי ורבי מהרבה בחינות, הרב חנן פורת, דיבר כל הזמן על התנחלות בלבבות. אנחנו עושים עבודה טובה בלהיות חלוץ לפני המחנה וחייבים להתנחל בלבבות".
ומה לגבי התיישבות מחודשת בגוש קטיף בעקבות המלחמה? "חזרה לגוש קטיף היא לא השלב הראשון. קודם כל צריך לשקם את הקיבוצים בעוטף עזה - ולא על ידי הציבור שלנו. אם אנחנו נעשה את זה המשמעות היא שחמאס ניצח חלק מהחברה הישראלית. אנחנו צריכים לדאוג שהקיבוצים הללו יגדלו כפי שהיו. עלינו לחזק אותם. האם נגיע לגוש קטיף? אינני רוצה להקדים את המאוחר. תפקידנו, כתשובה ציונית, לבנות את כפר עזה גדולה יותר ממה שהייתה".