רוזאן שחאדה, בדואית לשעבר שהצליחה לברוח ממשפחה אלימה בגיל 13, חושבת שהחינוך במגזר הערבי - הוא מקור הלגיטימציה למעשי רצח מזעזעים
במאמר שפרסמה ב-ynet כתבה שחאדה: "האלימות הקשה נגד נשים בחברה הערבית היא חלק מהאלימות בחברה הערבית, ומרבית הערבים מאשימים את המשטרה שמגלה אוזלת יד. נכון שיש למדינה אחריות כוללת לנעשה, אך לא ניתן להטיל עליה באופן בלעדי את האשמה. יש כאן עניין פנימי תרבותי ערבי של חינוך. דמן של נשים ערביות מותר מכיוון שמערכת החינוך בחברה הערבית מגיל אפס מתייחסת לנשים כסוג ב'".
לדבריה "הגישה הרווחת בחברה הערבית היא שרצח בדם קר הוא פתרון לגיטימי לכל קונפליקט. כמו שהיה בתקופה הטרום-איסלאמית הנקראת ג'אהליה. הניסיונות של מדינות, פוליטיקאים ואפילו מנהיגי דת להוציא את הג'אהִליה מהתרבות הערבית נכשלו".
היא מספרת "במסגרת העבודה שלי בסיוע לנשים שמנסות לצאת ממעגל האלימות, אני פוגשת נשים שמרגישות שהן בסכנת חיים, מתלוננות למשטרה ולגורמי הרווחה ואין מענה הולם. להיפך - לעיתים אותם עובדי מדינה, לרוב עובדות סוציאליות, מחזירות את הנשים המוכות למשפחות שלהן. מדוע? מכיוון שבחברה הערבית הנאמנות היא קודם כל למשפחה, אחר כך לחמולה, לשבט, לעדה ובסוף למדינה.
אם אישה מוכה מבקשת סיוע לעזוב את הבית ותציג חשש לחייה, פעמים רבות מוסדות המדינה לא ייתנו לה את העצות הנכונות מבחינה מקצועית. לפי התרבות הערבית, לפי ההסללה שאליה מכוונות נשים ובהתאם לחינוך - הן חייבות להקשיב לגבר, לשמור על צניעות ולהישאר בבית", היא מוסיפה.
לדעתה "השינוי צריך להיות במערכת החינוך. קשה מאוד להיכנס לבית של משפחה ערבית ולהסביר לה שזה לא לגיטימי לרצוח אישה ושצריך להיות שוויון בין המינים, אבל אפשר וצריך להיכנס למערכת החינוך באופן מסודר. ילדים ובני נוער צריכים ללמוד כבר בגן-הילדים, ולאחר מכן בבית-ספר יסודי ובתיכון, שנשים וגברים שווים ושאישה יכולה וצריכה לעשות כל מה שגבר עושה. אישה יכולה להתלבש איך שבא לה, וללמוד ולעבוד כראות עיניה.
צעירות ערביות צריכות לראות דמויות לחיקוי, ערביות ויהודיות, שמתנהגות אחרת ממה שהן רואות בבית. ככל שנשים ערביות מודרניות ויהודיות חילוניות יעבדו כמורות במוסדות חינוך בחברה הערבית, תהיה לכך השפעה חיובית על המגזר כולו", היא מסכמת.