צביקה מור, שבנו איתן חטוף בעזה, מתח ביקורת על דבריה של איריס חיים, שבנה החטוף יותם נורה בשוגג על-ידי כוח צה"ל, שטענה בראיון לכאן רשת ב' כי ישראל צריכה להיכנע לחמאס משום ש"זה פחות נורא מאשר לתת לחטופים לגווע ברעב".
"איריס היקרה, כמו רבים מאד בישראל, גם אני הזדעזעתי מהדברים שלך. הדברים הבאים אינם מכוונים נגדך חלילה, אלא נגד דברייך. אני כותב את הדברים הבאים כחבר וכמי שחי עדיין את הגיהינום של "שבי קשה מכולם" (בבא בתרא דף ח, ב), ומתוך הסכמה שלאף אחד במדינה אין מונופול על הכאב", פתח מור את תגובתו ברשת X.
הוא ציין כי "מדינת ישראל עומדת בצומת היסטורי באשר לעזה. כניעה או הכרעה. מסתבר שהמתקפה שלנו באיראן אינה אתגר עבורנו. בכל הנוגע למודיעין (אמ"ן), מוסד וחיל האוויר - אנו אלופי העולם. האתגר שלנו הוא דווקא בעזה שמעמידה אותנו מול קושי תודעתי-זהותני: אנו יהודים שמתביישים להגיד שרצועת עזה היא חלק מנחלת שבט יהודה. הקושי לקיים את המוסר היהודי של 'הקם להורגך השכם להורגו'. הקושי לראות את הכלל לפני הפרט במלחמה. הקושי והמאמץ לבנות את החיים על פי השכל הבוחן את המציאות לאשורה תוך ראיית עתיד, ומנהל את הרגש עד כדי יכולת השלמה עם עובדות ותוצאות כואבות".
הוא פנה לאיריס חיים וכתב: "בצומת זה, את בוחרת בכניעה לרגש, כניעה לחמאס ולא בדרישה מהממשלה להכרעה ולניצחון. אלו המונחים בידי הקמפיינרים משתמשים במושג 'סיום המלחמה' שעובר טוב יותר בגרון לציבור הישראלי ובמיוחד לציונות הדתית שהקריבה ומקריבה כל כך המלחמה. אך את תמיד היית מקורית ועומדת על שלך וגם כאן את הראשונה שאומרת את המילה הקשה 'כניעה'".
"בשל קולך ומשקלך הציבורי - דברייך נשמעים למרחוק ומהודהדים בעיקר בידי הערוצים הבזים לכל מה שהוא יהודי ולאומי. גם זה מלמד משהו על מהות הדברים. האם המידע על הקורה לשבויינו בעזה לא היה ידוע לנו עד אתמול? האם צריך להזדעזע כדי לדעת מה נכון בחיים? האם הרגש צריך לנהל אותנו בחיים ובמיוחד במלחמה? ואם הרגש קובע, מדוע שלא נחוס על מאות המשפחות השכולות ואלפי הפצועים שקרבנן יהיה לשווא אם ניכנע וחמאס יחזור לשלטון?", תהה מור.
הוא העלה שאלות נוספות על דבריה. "מדוע שלא נחוס על מאות המשפחות השכולות מהטרור שצריכות להתבונן ברוצחי יקיריהן צוחקים כל הדרך לכפר לאחר שהשתחררו טרם זמנם? וחמור מזה, מה עם העתיד שלנו כאן? מה עם המערכת החיסונית הלאומית שלנו שנשחקה עד דק? מה האויב ילמד עלינו? שוב אנחנו מאבדים את הצפון כשאנו עומדים מול סבל ואימה? האם הגירוש מגוש קטיף, אותה בגידה והתנתקות מהציונות לא לימדו אותנו שהכניעה מביאה לעוד רצח, אונס ושבויים? והחמור ביותר, כיצד יכול איש ציבור לצאת בקריאה לכניעה, גם לאוזני האויב, כשאלפי חיילינו בשדה הקרב ומסכנים את חייהם עבורנו? כיצד אפשר להחליש את החיילים שלנו?".