בראיון מרגש באולפן ערוץ 7, טל וינקלשטיין חוזרת לרגעים ששינו את חייה לנצח. "אלו דקות הזויות", היא אומרת, "אתה מבין שהעולם שלך השתנה, אבל באותה נשימה חושב שזה לא אמיתי ולא הגיוני. מאז - לומדים ללכת מחדש".
היא מתארת את אלעד כאיש משפחה אמיתי, "מבחינתו המשפחה הייתה מעל הכול. הקריירה וההתקדמות האישית תמיד היו משניות. הוא חיפש את לב החיים והמשמעות שלהם. אם היה יכול, הוא היה פשוט מגדל את הילדים בבית".
לדבריה, גם לאחר גירושיו מנישואיו הראשונים, אלעד נשאר קשור לבנו הבכור נווה והשקיע מאמצים רבים כדי לשמור על הקשר. "זה לימד אותו על בשרו כמה חשוב להיות כמה שיותר בבית עם הילדים והאישה", היא מוסיפה. היא נזכרת בוויכוחים ביניהם על עבודה ופרנסה, "הוא כל הזמן אמר שנסתדר, שנתמקד במהות ולא מעבר. הוא כאב את זה שהמטפלות מכירות את עומר יותר ממנו. זה היה חשוב לו - שהילדים יזכו לבלות כמה שיותר זמן עם הוריהם".
ממשיכים את החיים: כל תרומה שלכם מקרבת את טל וילדיה לבית שהם כל כך צריכים
מאז הרצח, טל מגדלת את בנם עומר לבדה, תוך שהיא בהריון מתקדם עם ילדם השני. "זה חסר כל יום", היא מודה, "אנחנו מנסים לקום בבוקר ולחייך. אני מתפקדת בשביל הילדים, כדי שיהיו להם חיים כמה שיותר טובים למרות החוסר המטורף הזה. תמיד לאבד אבא זה נורא, אבל אני חושבת שהם הפסידו את האבא הכי מושלם שיכולתי למצוא". היא מספרת שההריון התגלה שלושה שבועות בלבד לפני הפיגוע, "כל הבדיקות, כל השלבים - הכול לבד. בהתחלה אפילו לא הייתי בטוחה שזה יחזיק מעמד. אתה בסערה נפשית ולומד להיעזר באנשים סביבך".
טל נזכרת בסיפור המעבר לקיבוץ הנציב בעמק המעיינות, צעד שהשניים עשו חודשים ספורים לפני הרצח. "אלעד גייס את כל כוחותיו לעשות כל מה שיעשה לי טוב. עברנו לקיבוץ, ומצאנו שקט שלא חווינו מעולם. הוא נלחם לקבל תפקיד בבית שאן וקיבל אישור שבועיים לפני הפיגוע. יש לי הקלטות ממנו אומר: 'אני לא מאמין מה עשינו לחיים שלנו, איזה שינוי'. הרגשנו שהגענו לבית שלנו, למקום שחלמנו עליו".
אלא שהחלום נקטע באחת. טל מתארת את ההתמודדות הכלכלית הקשה שנותרה בפניה, "גם עם שני מפרנסים קשה להתקדם במדינה שלנו. כשאלעד רצה שאשאר עם הילדים בבית, דאגתי איך נסתדר. אחרי הרצח הבנתי שאני צריכה לעבוד קשה מאוד וגם לגדל ילדים לבד. הלבד הזה מורכב - אתה תלוי באנשים כל הזמן. עכשיו, כשאני לקראת לידה, אני מבינה שאצטרך ללדת ולחזור מיד לעבודה כדי לשרוד. לקח לי זמן להסכים לקמפיין החברים והמשפחה, אבל בשבועות האחרונים הבנתי שאין ברירה. לפעמים צריך לדעת לעצור, לבקש עזרה ולהיות בצד שמקבל".
היא מתייחסת לשאלה שנשאלת לא פעם לגבי התמיכה של המדינה באלמנות טרור, "כשאתה מחוץ לתמונה, אתה חושב שמשפחות כאלה מסודרות לכל החיים. כשאתה בפנים, אתה מבין שזה אחרת. יש קצבה חודשית וזה עוזר, אבל זה רק בסיס היומיום. משני מפרנסים נשארת לבד, צריך לשמור על שפיות ולגדל ילדים שעברו טראומה. אתה רוצה לתת להם מה שמגיע להם, אבל זה קשה מאוד".
בימים הקרובים: קמפיין 'ממשיכים את החיים' לטל וילדיה - כל שקל משנה את חייהם
טל נזכרת בשיחה עם אלעד שלושה חודשים לפני הרצח, כשחבר שלו שלח לו קמפיין גיוס לאלמנה אחרת. "הוא התעצבן, אמר 'אז היא התאלמנה - אז מגיע לה בית? גם אני בלי כסף ובא לי בית'. היה לנו ויכוח על זה, ואני אמרתי לו: 'כנראה שאם היא מבקשת אז היא באמת צריכה את זה'. היום, כשאני בפנים, אני מבינה את המשמעות". היא מציינת גם את המורכבות המשפטית, "ביטוח החיים של אלעד לא היה רשום על שמי וזה הופך את הכול לקשה יותר".
בימים האחרונים, מיזם גיוס ההמונים "ממשיכים את החיים" צובר תאוצה ומעורר הדים רבים. "זה מפתיע לטובה ומרגש מאוד", אומרת טל. "החברים הקרובים מהקיבוץ ומחוצה לו פשוט נלחמים על זה כאילו זה בשביל עצמם. יש גם המון זרים ששולחים מילים טובות, הודעות, טלפונים. זה מגלה דברים מדהימים. זה נותן לי כוח ורצון להידבק בטוב הזה ולהחזיר אותו הלאה".
על השיחה ההיא במטבח היא אומרת בחיוך מריר, "בהתחלה פחדתי ממנו, מהתגובה שלו. היום אני קורצת לו - מרשה לעצמי לעשות דברים גם בניגוד למה שהוא רצה, ומקווה שהוא לא כועס עליי. אני יודעת שהוא היה שמח לראות אותנו מצליחים להקים את הבית שחלמנו עליו".
טל מסכמת במילים מלאות תקווה, "אני חושבת שהוא ישמח בשבילנו, ובעיקר בשביל הילדים - שהם יהיו חלק טבעי מהנוף, שיהיה להם מה שיש לילדים אחרים".
הראיון התקיים לרגל מיזם גיוס ההמונים "ממשיכים את החיים", שמטרתו לעזור לטל ולילדיה לבנות את ביתם ולהבטיח את עתידם. עד כה גויסו במסגרת המיזם יותר ממיליון ומאתיים אלף שקלים.
טל איבדה את אלעד בפיגוע - עכשיו היא נלחמת לבנות בית לילדיהם. זה הזמן שלכם לעזור
