רחמים על האויב

התערבות העולם למען אוכלוסיית האויב בעזה, מגיעה כשישראל מתמהמהת בהכרעת המלחמה. אם המטרה של הממשלה להכריע את האויב ולהכניעו, מדוע זה לוקח כל כך הרבה זמן? ואם אנחנו אכן במצב מלחמה, מה פתאום לרחם על האויב? רק מצור טוטאלי יביא להכרעת המלחמה.

במשך שנה ושמונה חודשים מאז פרוץ המלחמה (להוציא הפסקה זמנית), מספקת ישראל לאויב חשמל, מים, מזון ודלק, שעל ידם הוא ממשיך להתקיים ולעמוד במלחמה נגדנו.

כעת מתנהלת תעמולה שקרית על הרעב שיש לאוכלוסיית האויב בעזה. בפועל הרעב היחידי שיש בעזה הוא של אחינו החטופים בשבי.

הלוואי והיה רעב לאויב בעזה. אם היה רעב באמת, האויב היה נכנע. העובדה שאין הם נכנעים, מראה שעדיין המצב סביר, וגם אם קצת קשה, הם מוכנים להמשיך להתאמץ למען המלחמה כדי להכניע את ישראל במלחמת הג'יאהד. אם היה רעב באמת, והיה מצור על עזה בלי אספקה של מים ובלי חשמל, האויב היה נכנע מזמן, והיה ממהר לשחרר את כל החטופים כפי דרישת ישראל.

אלא שלצערנו האויב יודע לזהות את החולשה של ישראל. ויודע שישראל מרחמת על אויביה גם בזמן מלחמה, ובעיקר על האוכלוסייה קרי משפחות מחבלי הנוח'בה המהווים את המעטפת התומכת לארגון הטרור. צריך לזכור מי זו האוכלוסייה של ערביי עזה, זוהי אותה אוכלוסייה שעודדה את הטבח בשמחת תורה (ב7,10) וממנה יצאו מחבלי הנוח'בה לטבוח ולהרוג להרוס ולהחריב את יישובי ישראל. זוהי אותה האוכלוסייה שהלכה לבזוז את הקיבוצים לאחר שנודע לה שהמחבלים השתלטו על היישובים. זו אותה אוכלוסייה שצהלה למראה החטופים מובלים ברחובות ערי עזה. מבחינה מוסרית אין לרחם על אוכלוסייה עוינת זו, ובוודאי לא בזמן מלחמה. רחמים על האויב בזמן מלחמה, הם אכזריות על חיילינו ובני עמינו.

הרחמים של עם ישראל מנוצלים על ידי חמאס כדי להמשיך את שרידות שלטונו האכזרי מתוך מטרה להמשיך ולפגוע בעם ישראל. והרי זו האסטרטגיה של החמאס מאז פרוץ המלחמה, לתקוף את ישראל במתקפה אכזרית ורצחנית, ולחטוף כמאתים וחמישים יהודים שיהיו בני ערובה, כדי שישראל לא תוכל להלחם בחופשיות בעזה. ולהשתמש בהם כקלפי מיקוח למשא ומתן כדי להסיג את ישראל מעזה ולהמשיך את שלטון החמאס.

להשתמש באוכלוסייה האזרחית בעזה כמגן אנושי בפני צה"ל, להשתמש בבתי החולים ובתי הספר כבסיסי טרור נגד צה"ל, ביודעם כי צה"ל נמנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית. ובנוסף הם בנו על העולם (האנטישמי) שישכח מהר את הטבח ביישובי העוטף בעזה, ויתחיל לרחם על האוכלוסייה העזתית המותקפת על ידי ישראל, וילחץ על ישראל להפסיק את המלחמה. ובמצב זה, שישראל נאלצת לסיים את המלחמה ולסגת מעזה, כשהחמאס נשאר בשלטון, האויב מפרש זאת כניצחון מבחינתו. לחמאס לא משנה כמה אבדות היו לו, וכמה בתים ובניינים נהרסו בעזה (שיכולים לשפץ אותם מחדש), כל זמן שהוא שורד בשלטון מול ישראל, הוא מבחינתו המנצח.

הוא הצליח להראות לכל שונאי ישראל בעולם, שיש דרך להכניע את ישראל, על ידי חטיפת חטופים כבני ערובה, ושימוש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי ובניצול הלחץ הבינלאומי על ישראל. ובהמשך שלטונו בעזה הוא יוכל שוב לבסס את עצמו מחדש לקראת העימות הבא עם ישראל.

הקמפיין של הרעב בעזה, מגיע בתקופה שכבר זמן מה, לא ברור לאן הולכת המערכה בעזה? אם המטרה ניצחון מוחלט והכרעת האויב, מדוע זה לוקח כל כך הרבה זמן? מדוע אין מטרה להכריע את החמאס בתוך זמן קצר?

עם מצור טוטאלי בלי שום אספקה אפשר להכריע את החמאס בזמן קצר. הכרעה בזמן קצר גם תחסוך את הלחץ הבינלאומי שבכל מקרה יגיע מאותם מדינות שתמיד הם נגד ישראל. ובזמן זה שהוא זמן מלחמה אין מקום לרחמים על האויב, לא על הלוחמים שלו ולא על האוכלוסייה שלו. זה חלק מתנאי המלחמה. בזמן מלחמה לא אמור לעניין אותנו אם האוכלוסייה של האויב סובלת. היעלה על הדעת שבזמן מלחמת יום כיפור, מטוסי ישראל לא היו תוקפים את הערים בסוריה ובמצרים, שמא זה יגרום להפסקת חשמל לאוכלוסיית האויב? ושמא בגלל ההפצצות ותנאי המלחמה, תיפסק האספקה והם יהיו רעבים? במלחמה יש מטרה אחת בלבד לנצח את האויב בניצחון מוחלט.

אחרי שהאויב ייכנע והוא ישחרר את כל החטופים ותסתיים המלחמה. אז יגיע הזמן לרחם על האוכלוסייה העזתית שנכנעה ולדאוג לקיומה, וחזקה על העם היהודי הרחמן שידאג לצרכיה כראוי. אם על ידי ממשל צבאי ישראלי שיטפל בכל ענייניה. ואם על ידי עידוד הגירתה למקומות אחרים בעולם (כהצעת טראמפ) שבהם תוכל לחיות את חייה. אבל עד אז, במלחמה כמו במלחמה, צריכים להלחם באויב מלחמת חורמה עד להכנעתו. כך גם מדריכה אותנו התורה: "כי תצא למלחמה על אויביך" ובמדרש תנחומא: "צאו עליהם כאויבים, כשם שהם אינם מרחמים עליכם, כך אתם אל תרחמו עליהם".

חשוב להדגיש, כי עם ישראל אינו מחפש להתאכזר דווקא על האוכלוסייה, והוא לא מנסה לפגוע באזרחים סתם לשם פגיעה באזרחים, אך אם מאחוריהם מסתתרים המחבלים, אין לעשות שום חשבון ויש להרוג את המחבלים ואת האזרחים שבסביבתם, והאשמה על מה שקורה לאזרחים היא על האויב בלבד. ואגב ברגע שהאויב ידע שהסתתרות מאחורי אוכלוסייה אזרחית לא מהווה שיקול לישראל להימנע מלתקוף אותו, הוא יפסיק להשתמש באזרחים כמגן אנושי.

אנא קברניטי המדינה, ראש הממשלה ושריה, ראשי מערכת הביטחון, למען ביטחון ישראל לדורות, צאו למלחמה מכרעת נגד האויב בעזה, עם אופק מדיני ברור, שלטון ישראל צבאי ואזרחי בעזה, ושינוי המצב בעזה לדורות.

מהלך זה יבטיח בע"ה את עתידנו וביטחוננו לדורות הבאים. ועם ישראל ישכון בארצו לבטח כימי עולם וכשנים קדמוניות.