היום (שלישי) פותחת רשות העתיקות בירושלים את מרכז 'תקומה מן האפר' המתעד את עבודתם של אנשי הרשות לאיתור ממצאים בזירות טבח השבעה באוקטובר. על המרכז ועל עבודתם של ארכיאולוגים סביב איתור הממצאים שוחחנו עם הארכיאולוג ד"ר יואב ארבל, מי שהיה חלק מפעילות הקודש הזו.
על עבודתם של הארכיאולוגים מספר ד"ר ארבל: "ביום ה-23 באוקטובר, כשבועיים אחרי ה-7 באוקטובר, זומנו להגיע לדרום על פי בקשת הצבא שפנה לאלי אלקוזידו מנכ"ל הרשות. הודיעו לנו שיש מעל מאה נעדרים שלא ברור מה עלה בגורלם, אם הועברו לעזה כחיים או מתים או שנשארו בשטח. הדירות שרופות ומי שהיה לפנינו לא יכול היה לזהות בגלל המצב המאוד הקשה של הזירות, חלק מהדירות שרופות בטמפרטורות גבוהות, מה שלא איפשר זיהוי".
"הייתה הערכה שאנחנו כמי שעוסקים בזירות שריפה קדומות נוכל להגיע לממצאים ולשרידים של מי שלא ברור גורלם", אומר ארבל ומציין כי אמנם קיים קשר בין ארכיאולוגים לעבודת הצבא באיתור נעדרים, אך זאת כאשר מדובר בנעדר אחד ובמקרה ממוקד. כמו כן קיים בעולם קשר מקצועי בין ארכיאולוגים למשטרה המבקשת לפענח היעלמויות של אזרחים ונעשות פעולות זיהוי וחקירה בזירות בהן יש חשש שנעדר קבור, אך כל שיתופי הפעולה הקיימים אינם בזירות שכאלה ובסדרי גודל שכאלה.
עבודת הארכיאולוגים של רשות העתיקות הובילה לזיהויים של 16 נעדרים באמצעים המיוחדים של הרשות. ד"ר ארבל מציין כי "מדובר באזור שהפך לאתר בנייה, הרבה בתים הרוסים יורדים כדי לבנות בתים חדשים ואם לא היינו מוצאים את אותם 16 יתכן והם לא היו נמצאים לעולם".
בדבריו מציין ארבל כי קודם לכניסת הארכיאולוגים לעבודתם היו במקום אנשי רבנות אוגדת עזה, צוותי זק"א, עוקץ ועוד ש"עשו עבודת קודש אמיתית בזירות מאוד קשות ומצאו את הגופות ופינו אותן, אבל היות וחלק מהזירות היו שרופות ברמה מאוד אינטנסיבית עד שהם עצמם אמרו שהם הגיעו למיצוי היכולות שלהם ולא יוכלו לזהות אם יש עוד שרידים, ולכן הביאו אותנו".
על פרטי העבודה מקפיד ד"ר ארבל "שלא להיכנס ליותר מדי פרטים כדי שלא לפגוע ברגשות של משפחות", ועם זאת הוא מציין כי "כשמקום סגור כמו ממ"ד נשרף בטמפרטורה גבוהה כל כך, כשמדובר בשריפה מכוונת עם חומרי דליקה כך שהטמפרטורות הגיעו ל-1200 מעלות ויותר, נוצר נזק קשה גם לעצמות ולא רק לרקמות. מדובר בזירות שמה שמצאנו בהן היו שברי עצמות מאוד קטנות ומפוררות שניתן היה למצוא אותם רק בכלים מיוחדים, בעבודה מיוחדת ובניפוי. כל מה שהוצא מממ"ד כזה שבו היה חשד משמעותי להימצאות שרידים, כל דלי כזה נופה וגם האפר שירד בנפה הועבר לרבנות לקבורה. אלה מקומות שהייתה לנו אינדיקציה גבוהה שהיו בהם אנשים, כי אנשים התקשרו מאותם חדרים לבני משפחות עד שהקשר נותק ולא נודע מה אירע אחר כך. הייתה אפשרות שהועברו לעזה, אבל היה גם סיכוי גבוה שהם נשארו שם".
על מבנה המרכז המיוחד שהושק היום בקריה הלאומית לארכיאולוגיה בירושלים, מספר ד"ר ארבל: "המרכז מחולק לשלושה אולמות. הראשון ממחיש ומראה את העבודה שלנו כארכיאולוגים שחיפשו את השרידים. מקבלים שם סרטון פתיחה ורואים הכלים שהשתמשנו בהם ומסך מגע שמאפשר לחוות את זה. עבדנו בזירות של אפר בעומק של עשרה סנטימטרים ויותר. ניתן לראות שם הרבה פריטים אישיים של אנשים, צעצועים, חפצי אמנות ועוד שעזרו לנו להגיע לתיאור מצב קרוב למציאות שבה היה האדם שבחדר". ארבל מסביר כי היכרות עם עיסוקו של אדם מסייע להשלים מעין פאזל המסייע לאתר ממצאים בזירה.
"ידענו את שמות האנשים שאנחנו מחפשים, ידענו אם אותו אדם עסק באמנות, אם חבש משקפיים, היסטוריה דנטאלית ועוד, וכל אלה מסייעים לזיהוי ראשוני בשטח", אומר ד"ר ארבל ומדגיש כי צוותי הארכיאולוגים לא הם שמבצעים את הזיהוי הסופי אלא אנשי המעבדות.
במסך המגע שבמרכז החדש, אומר ארבל, צצים מתוך האפר פריטים, "וכך זה היה במציאות", הוא מדגיש ומספר על ריקון דירות והוצאת פריטים שחלקם אומצו מאוחר יותר על ידי המשפחות. בין השאר נמצאו חנוכיות רבות שכעת סביר להניח שיעברו מדור לדור.
"האולם הבא עוסק בתיעוד מרחפנים על ידי אנשים מקצועיים של רשות העתיקות. התבקשנו להעלות רחפנים ולצלם דיגיטאלית את כל הזירות. כל בית ובית שרוף בכל אחד מהישובים. לצלם את הזירות כך שנוכל לראות את הזירות בתלת מימד, אפשר להיכנס "לתוך" הבתים בצורה וירטואלית, להיות שם ולראות את מה שאנחנו ראינו כשנכנסנו לשם. יש לזה חשיבות רבה לעתיד כי כבר כעת יש מכחישי השבעה באוקטובר וכאן יש פרטי פרטים של כל זירה ושל כל בית שנשרף".
"למיטב ידיעתי, זה התיעוד הנרחב והממוקד ביותר והכולל ביותר של המצב שהיה באותם ישובים ואותן זירות. מדובר גם בכניסה לבתים עצמם וכך ניתן לראות את הזירות כפי שהיו אחרי האירוע. אני מעריך שחלק מהמבנים שעבדנו בהם כבר לא קיימים, כך שאם לא היינו שם השרידים לא היו מתגלים והיו נעדרים לנצח וגם לא היה תיעוד של הזירה עצמה".
האולם השלישי במרכז שהוקם מתעד סוג אחר של עבודה, וד"ר ארבל מספר: "בתקופה המיידית אחרי הטבח רשות העתיקות נרתמה לפעילות כדי לסייע בכל מה שיכולנו, בעיקר בעבודה בבתי המלונות שאליהם הגיעו המשפחות במצב של טראומה. אנשי חינוך וארכיאולוגים הגיעו כדי לתת הרצאות במעין אסקפיזם כדי שאנשים יוכלו לחשוב קצת על דברים אחרים, וכך גם פעילויות לילדים. באולם השלישי פוגשים את הפעילויות הללו שנועדו לסייע למי שאיבדו את הבתים ורבים ממכריהם ומבני משפחותיהם".
עוד שאלנו את ד"ר ארבל אודות הליווי הנפשי שקיבלו הארכיאולוגים במהלך עבודתם, ואת תשובתו הוא פותח במתן קרדיט ראשון במעלה לאותם צוותים שהגיעו לשטח לפני הארכיאולוגים, מי שהגיעו למקום כשהזירות היו עדיין מדממות ובפניהם צריך "להוריד את הכובע".
לאחר מכן אומר ארבל: "בזמן העבודה אתה מאוד מרוכז. מחלקים זירה כמו שמחלקים זירה ארכיאולוגית מקצועית. יודעים איפה יש יותר סיכוי לממצאים, ליד ארון, ליד הפתח וכו'. לאחר מכן כל אדם מגיב בצורה אחרת. קיבלנו מעטפת מקצועית מרשות העתיקות גם תוך כדי העבודה עצמה. היו מפגשים עם קב"נים. כל שלושים הארכיאולוגים הוזמנו להשתתף, לדבר על מה שעברנו ולקבל תמיכה. מעבר לכך היו חבילות שי והייתה אפשרות להיפגש עם צוותים מקצועיים גם לאחר הפעילות. כל אחד שקל מה מתאים לו ואיך לעבד, אם לבד או עם חבריו ומשפחתו".