חתן פרס ישראל מנחם קלמנזון, שלחם בשבעה באוקטובר בעוטף עזה והציל יחד עם בני משפחתו, בהם אחיו אלחנן הי"ד, מעל מאה מבני קיבוץ בארי, התייחס בפוסט שפרסם לתיעוד של החטוף אביתר דוד שפורסם על ידי חמאס ולקולות בציבור שקוראים בשל כך לסיים את המלחמה.
"פוסט קשה, שכואבת לי בו כל שורה, אני יודע שאכאיב לחברי לאנשים שאני אוהב בכל ליבי, אבל אני לא מסוגל שלא", כתב קלמנזון.
"התמונה של אביתר חוצבת בלב ומנסרת. שוברת ומכריחה לחשוב. יחד איתה גם קופצות לי תמונות אחרות, תמונה של אלחנן בידיי נושם נשימות אחרונות. תמונות של גברים ונשים ואני הולך ביניהם מחפש שורדים. תמונות של שורות של אלמנות ויתומים שבעליהם ואביהם נפלו על מקומות שכבר טיהרנו ויאלצו להכנס בסבב הבא שבוודאי יבוא".
עוד הוסיף, "התמונה של דודי האהוב מיכי מרק שנרצח מול עיני ילדיו על ידי משוחררי עסקת שליט. ילדיו היתומים, אשתו חוי הדודה המדהימה, שעדיין סוחבת את הניסיון שלהם לבצע בה וידוא הריגה. וכל אותם שצועקים לא להסיר את העיניים מהכאב של אביתר, האם אתם מוכנים לא להסיר את העיניים מהכאב האחר?".
הוא פנה לציבור: "אני מתחנן, אל תשפטו ותחשבו שיש כאן גרם של אדישות. תקשיבו ואז תגיבו, את דמי מסרתי, אני לא אדיש, הלב נשבר, אבל ראיתי אותו נשבר כל כך הרבה פעמים. ראיתי זוועות רבות, רבות מדי ל-37 שנותי. הרבה לפני המלחמה הזאת. השכול והכאב לא הופך אותי לחכם יותר או צודק יותר, אבל הוא נותן מבט נוסף. ערבות הדדית, כשמה כן היא, הדדית".
קלמנזון קרא לשאול באומץ מהו הגבול שאותו איננו מוכנים לחצות: "כאשר בינואר שוחררו רוצחיו של מיכי, כאבתי אבל שמחתי בשחרור החטופים, יש מחיר שהיינו מסוגלים לשלם, אבל מהו הגבול? חייבים לדון בגבול, באומץ".
בהמשך פירט את דרישות חמאס בכל כרוזיו: "בכל כרוז שלו החמאס מתעקש על ארבעה דברים: סיום המלחמה עם ערבויות בין לאומיות חזקות שימנעו מאיתנו לחזור להלחם. נסיגה מלאה של צה"ל לגבול ה-06.10, כולל הפרימטר ופילדפלי. שיקום מלא של הרצועה שזה מה שיאפשר לו להתחמש מחדש. אי פירוז ומסירת הנשק. וזה לפני שאני מדבר על אלפי הרוצחים שישוחררו".
קלמנזון תהה, "כמה משפחות כמו מיכי דודי מוכנים לשלם עבור עסקה? שאלה נוספת: האם במציאות כזאת אנשים יהיו מוכנים לחזור לעוטף? ואם לא מה הם עונים לתושבי העוטף שרוצים לחיות שם? הקיבוץ או המושב שלכם מפונה, יש לכם לאן לעבור מה לגבי רבים קשיי היום שאין להם לאן ללכת?"
בפוסט סיכם, "אני לא מוכן להפקיר את העתיד של כולנו, להפקיר את תושבי העוטף, הקיבוצים המושבים והערים. ומה לגבי מאות החיילים שיפגעו בסבב הבא שבו יבוא? מי יסתכל על האלמנה שבעלה יהרג בשטח שכבר טהרנו? המחשבה שזה לא יקרה שוב זו לתפיסה של ה-06.10, כל איש צבא יודע, קו ההגנה לעולם יפרץ. לצערנו רבים מהם יותר פוליטיקאים מגנרלים, לא משנה כמה פלאפלים יש להם על הכתף. לכן צריך לזקק בינינו מה אנחנו לא מוכנים לשלם ולתמוך בזה מקיר לקיר וכשחמאס יראה שזה לא אופציה הוא לא ידרוש את זה כפי שהוא מבין שהוא לא יכול לדרוש את תל אביב וירושלים".
"אני לא קורא להמשיך במלחמה כמו שהיא, הקבינט חייב להכריע כבר לאן פנינו. אין שאלה אם צריך להוציא אותם, אבל האיך, האיך חייב לעבור דרך השאלות הללו. אנא תסתכלו בעיניים, בעיניים של כולם".