רות אזולאי, רעייתו של רס"ר במיל' אברהם אזולאי שנהרג בפעולה ברצועת עזה, משתפת בסיפור הזוגיות הקצר אך העמוק שחלקו, בהחלטות שקיבלו יחד - ובחלום הגדול שאברהם השאיר אחריו.
"אני ואברהם הכרנו בערך חודשיים אחרי שהתחילה המלחמה", היא מספרת, "זה היה דרך הרבה חברים משותפים, מין מעגל כזה של אנשים שניסו להכיר בינינו. יצאנו בערך שנה וחצי, אולי קצת פחות. התחתנו בתחילת חודש ניסן השנה, לפני ארבעה חודשים. הייתה חתונה מדהימה".
אברהם גויס תחילה לצפון, אך ביקש במיוחד לעבור לפעילות בעזה. "הוא רצה ספציפית לבצע את המשימה הזו, הוא האמין בזה - שהוא חלק ממשהו שיכול לסיים את המלחמה. מבחינתו, להרוס את הבתים של המחבלים זה לוודא שלא יהיה להם לאן לחזור".
לתמיכה בעלייה לשלוש נקודות התיישבות חדשות לזכרו של אברהם אזולאי הי"ד
לאחר נישואיהם הצטרף אברהם לכוח עייש, ופעל יום-יום בלחימה בשטח הרצועה. "הוא היה יוצא מיצהר בחמש בבוקר, חוזר בסביבות שמונה בערב. זה היה סדר היום שלנו בחודש וחצי האחרונים", מתארת רות.
לצד שירות המילואים, ניהל אברהם עסק עצמאי לעבודות שלד. אלא שבתקופה האחרונה הבין שעליו לבחור בין הרחבת העסק לבין המשך הלחימה, והוא בחר להמשיך בעזה. "הוא אמר שאולי יחזור לזה, או אולי יעשה משהו אחר".
בני הזוג התלבטו היכן לקבוע את מושבם לאחר הנישואין, אך לבסוף החליטו לגור בבית שבנה אברהם בחוות שקד. "יש שקט, תחושה של קצה העולם וזה התאים לנו מאוד", היא אומרת. אברהם, כך מספרת רות, התרגש מפרויקט בנייה שבו נותרו חלונות ללא שימוש. הוא קנה אותם במיוחד - עבור הבית המתוכנן בנקודה בחווה.
"הוא תמיד אמר שכשיסיים את המשימה בעזה, נתחיל באמת לתכנן את הנקודה שלנו. בשבוע האחרון הוא הביא לפה גנרטור ענק - כזה שמתאים רק לחווה", היא מוסיפה.
אברהם נהרג כאשר כוחו פעל בגזרה חדשה בעזה, באזור שעדיין לא טוהר. "הם עבדו שם עם באגרים, בתפקיד של הריסת בתים. הוא היה ממש בקו הראשון, הכי קרוב לתוך עזה. ואז, ביום ההוא, מחבלים יצאו מפיר ופתחו עליהם באש. הוא קפץ מהבאגֵר ורץ לעבר הנמר, שאמור היה להגן עליהם - ובדרך לשם הוא נפל".
"הוא פשוט לא חזר", אומרת רות בכאב. "כל יום זה שעה-שעה, פשוט לשרוד. אין לי יותר מדי מילים".
לתמיכה בעלייה לשלוש נקודות התיישבות חדשות לזכרו של אברהם אזולאי הי"ד
מאז נפילתו היא מחפשת דרכים להמשיך לחיות את זכרו. "איכשהו זה מרגיש לי הכי איתו. דרך החלומות שלו אני חיה אותו. מאז כל יום שישי אנחנו יוצאים החברים עם טרקטורונים, נוסעים בצירים שהוא אהב, ומדברים עליו, צוחקים עליו - וקצת בוכים. הוא היה אחד. והכי מיוחד".
החלום המשותף, להקים חווה עצמאית, הפך למשימה שהיא מקווה להגשים יחד עם המשפחה והחברים. "הוא נמצא בכל פינה בבית. יש חלון גדול עם ספסל יפה שפונה לנוף עם השקיעות הכי יפות. בימים טובים רואים את הים. פה אכלנו ארוחות בוקר ועשינו קפה של סוף יום".
"אברהם היה עושה את זה לבד. היה לו כוח מטורף. שום דבר לא עמד בפניו. כל בוקר הוא היה מאושר לקום ליום חדש. שמח לחיות. אנחנו לא הוא. באמת לא הוא. יש לי אולי מאית מהכח שהיה לו. אבל אנחנו נעשה את זה עם המשפחה והחברים - ואיתכם. זה הכי קרוב ללב שלי והכי קרוב ללב שלו. הלוואי שתצטרפו אלינו".
לתמיכה בעלייה לשלוש נקודות התיישבות חדשות לזכרו של אברהם אזולאי הי"ד