כבר עשרים שנה שגם אני, כמו עוד מאות אלפי ישראלים, חולם על חזרה לגוש קטיף, על קימום ושיקום 21 היישובים שחרבו - והקמת עוד לפחות כמספר הזה של יישובים.
לא גרתי בגוש קטיף בתקופת העקירה, גרתי בנצרים תקופה קצרה מאד, 3 שנים בלבד, ועזבתי הרבה שנים לפני העקירה, אבל כחוקר האזור עזבתי את נווה דקלים ביום חורבנה עם אמונה מלאה שיום יבוא ונשוב לחבל עזה, נשוב כמתיישבים.
ולמרות זאת, החלטת הממשלה על כיבוש כל רצועת עזה, שאמורה להתקבל הערב, מטרידה מאד.
במדרג הסכנות העומדות בפני מדינת ישראל, השתיים העומדות בראש הסולם, לעניות דעתי, הן מלחמה ללא הסכמה לאומית רחבה, והתפוררות הלכידות החברתית אם החטופים שעדיין בחיים יחזרו בארונות מתים. שום דבר - לא פיגועי טרור, לא שרידות החמאס, לא הצונאמי האנטי ישראלי בכל רחבי העולם, ואפילו לא הכישלון המתברר של מבצע 'מרכבות גדעון' - לא מגיע לרמת סכנה לעתיד המדינה כמו שתי הסכנות שציינתי.
החלטת הממשלה הצפויה הערב, עלולה להביא בדיוק לשתי הסכנות הללו. החלטה על כיבוש רצועת עזה תביא למלחמה שנויה במחלוקת, משתי סיבות: כי נתניהו לא מצליח למחוק את החשדנות כלפיו, חשדנות שאיננה מונעת רק משיקולים פוליטיים, שההחלטות שלו אינן ענייניות אלא מונעות מרצון לשרוד פוליטית, ובגלל המחלוקת העמוקה הגלויה, הציבורית, בין הממשלה והצבא, שני גופים שחייבים לפעול כאגרוף אחד.
ואם חלילה תוצאת המלחמה, גם אם תשיג הישגים צבאיים מופלאים שכרגע קשה לצפות אותם, תהיה אובדן עשרים החטופים שעדיין בחיים - עתידה של מדינת ישראל יהיה באמת בסכנה נוראית, גדולה מכל סכנה אחרת.
החשדנות כלפי נתניהו נובעת מהעובדה, שהוא מעולם לא הניח בפני החמאס והעולם הצעה אמיתית, רצינית: נכונות להפסקה מוחלטת של המלחמה ונסיגה מלאה מהרצועה, תמורת כל החטופים החיים, מיד. לא בעוד חודש ולא בעוד חודשיים. לכל היותר בעוד שבועיים.
בוויכוחים שלי עם חברים טובים הם מעלים את הטיעון, שהצעה כזו לא הייתה מעולם על השולחן. זה נכון. נתניהו הוא שהיה צריך להניח את ההצעה הזו על השולחן. לא וויטקוף ולא קטאר ולא שום גורם אחר. נתניהו.
זו הייתה דרך אמיתית לבחון האם חמאס באמת לא מעוניין בשום פנים ואופן לשחרר את כל החטופים, כפי שרבים טוענים, אבל בלי הוכחה. אם חמאס היה מקבל את ההצעה, היינו מקבלים את החטופים - והדרך למלחמה עתידית היתה פתוחה, בלי הנטל הכבד של חטופים, נטל שמנע עד כה את פעילות צה"ל ברבע משטח הרצועה.
אם חמאס, כפי שרבים סבורים, היה דוחה את ההצעה מרחיקת הלכת הזו, זו היתה הוכחה לכל העולם שצודקים אלו שהחמאס לא מוכן לשחרר את כל החטופים - ואין דרך אחרת אלא לכבוש את כל הרצועה. במקרה כזה, צה"ל היה ממשיך להילחם וכובש את כל הרצועה - בהסכמה לאומית רחבה. מתוך הבנה רחבה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי.
מדינת ישראל איבדה שבועות ארוכים יקרים במשא ומתן עקר, על הצעה לא הגיונית בעליל (שחרור שמונה חטופים בלבד, שניים נוספים בעוד חודשיים, שחרור מחבלים והפסקת הלחימה בפועל). זה הרגע האחרון להניח את ההצעה הכוללת, להעביר את הכדור למגרשו של החמאס - ולהיערך לכל אפשרות בהסכמה לאומית.