הפרשן הצבאי של ערוץ 14, נועם אמיר, התארח בפודקאסט של הדר מילר בערוץ 7, וחשף בגילוי לב את ההתמודדות האישית הקשה שעבר בתקופת מלחמת חרבות ברזל.
"אלו שנה ותשעה חודשים שהם סוג של סיוט", אמר אמיר על תקופת המלחמה בה הוא פועל כפרשן צבאי. לדבריו, "זה כביכול ה'מאני טיים' שלנו, אבל זה לא מה שאתה באמת מצפה לו. זו מלחמה קשה להסברה ואתה נלחם להשאיר אותה באוויר, כי מהצד השני נלחמים לכבות אותה כי לטענתם היא לא השיגה את המטרות שלה".
אמיר סיפר כי ספג ביקורת קשה מבכירים לשעבר במערכת הביטחון, אך השיב להם, "אמרתי להם שאני פרשן ולא לוחם. לדעתי, כשאנחנו באים ונלחמים את המלחמה הזו, בקצה מי שמקבל את ההחלטות שומע אותנו. לא תמיד הוא מקשיב". הוא הוסיף כי רבים מהצופים מחזקים את ידיו: "הרבה מאוד צופים אומרים לי 'אל תעצור'. אני פוגש מפקדים ולוחמים שאומרים לי 'אל תעצור, אתם היחידים שמצליחים להשאיר את המלחמה חיה'".
הוא שיתף גם על ההתמוטטות האישית כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה: "כשהתחלנו את המלחמה הייתי במילואים מה-8 באוקטובר. בחודשים הראשונים של המלחמה ישבתי באולפן עם עניבה ומתחת לחולצה היו מדים. בסיום השידורים הייתי חוזר ליחידה לעשות הודעות נפגעים בלילה ובבקרים הייתי משתתף בהלוויות. עבדתי אז גם במקור ראשון, גם בערוץ 14 וגם ברדיו".
לדבריו, "אחרי ארבעה חודשים קרסתי לחלוטין נפשית. לא הצלחתי לקום מהמיטה או לצאת מהבית. היה לי יום מאוד עמוס שתוכננו בו גם הלוויה, גם להגיע למשפחה לתאם עוד הלוויה וגם לתפוס כוננות בלילה. קמתי בבוקר, התלבשתי והתארגנתי ולא הצלחתי לצאת מהבית. צלצלתי לאשת החוסן של היחידה וסיפרתי לה על מצבי. טיפלו בי כמו שהיו צריכים לטפל, אפילו החזירו אותי למילואים. אמנם המשכתי לשדר אבל החלטתי להפחית עבודה".
עוד סיפר כי רעייתו היא סא"ל בצה"ל והשפעת ההורים ניכרת גם בילדיהם: "הילדים שלי מכוונים את עצמם לקריירה צבאית, כמו אמא שלהם, ואני נלחם עבורם - כדי שלא יצטרכו להתמודד עם ה-7 באוקטובר הבא. כשהילדים שלך בוחרים ללמוד בגיל 15 למגמה שקשורה לאסלאם ולעולם הערבי ומיועדים להתגייס לאמ"ן זה ברור שהבחירה קשורה ישירות לעיסוק של ההורים שלהם. אני שמח שהם יודעים כבר מגיל כזה מה הם רוצים".
הוא סיפר גם על תחילת דרכו התקשורתית ברדיו פיראטי, ועל אהבתו המיוחדת למדיום הרדיופוני: "לא שאפתי למקום שבו אני נמצא. אני אוהב רדיו ועוסק בזה משנת 1999. זה החמצן שלי. התגלגלתי משם להיות כתב צבאי לטלוויזיה, וזה שואב אותך. רדיו זה הלב שלי. יש משהו מאוד אינטימי במוצר הזה שנקרא רדיו, ביכולת שלך לדבר עם המאזינים, אתה מבן שאנשים שומעים אותך. לאורך כל השנים אהבתי את זה ומילדות חלמתי לעשות רדיו. כבר 26 שנים אני מגשים את החלום הזה".
גילוי נוסף סיפק אמיר - ששם משפחתו המקורי היה בוזגלו. "התחלתי את דרכי ברדיו פיראטי. כשעברתי לתחנה 'חוקית' העיר לי מנכ"ל הרדיו 'יש לנו כבר בוזגלו אחד'". בהשראת קרוב משפחה החליט לשנות את שם משפחתו לאמיר.
לסיום, העניק עצה לצעירים המבקשים להיכנס לעולם התקשורת: "בואו עם תשוקה ואש ואף אחד לא יוכל לעצור אתכם. כמובן שאתם גם צריכים להיות טובים באמת".