מתחילת המלחמה, מלחמת העצמאות השמינית שפרצה בשמיני עצרת, כתבתי כמה פעמים (בפינה הזאת בערוץ 7), שאין שום דרך להכריע את שלטון חמאס בעזה בלי לכבוש את הרצועה כולה, ולנהל אותה לפחות לפרק זמן שיבטיח את חיסול הצוררים גם מתחת לאדמה -
גם כתבתי, שעצם המשא ומתן על עסקאות שחרור חטופינו, נותן לגיטימציה בינלאומית לשלטון חמאס, ומסכן גם את חיי החטופים, וגם ישראלים רבים בעתיד, אזרחים וחיילים!
בלב כואב אני קורא, שראש ממשלת ישראל סוף סוף הגיע למסקנות האלה אחרי שנה וחצי של לחימה בלי שליטה מלאה בעזה - למה ??
ועדיין, רבים וחשובים במערכת הביטחון ובכנסת, מתנגדים ומזהירים - למה ??
הרתיעה הישראלית מפני 'הכיבוש' ומפני השליטה על חייו של 'עם אחר' היא עמוקה מאד בראש הישראלי, וגם בלב - יש לה פן בינלאומי, ויש לה פן מוסרי - היא הובילה את ממשלות ישראל בנתיבי 'אוסלו', וחמור עוד יותר, בנתיב 'ההתנתקות', לפני 20 שנה!
האם מעמדנו בעולם השתפר מאז 'אוסלו' ומאז 'ההתנתקות', או הורע ??
את התשובה הברורה אנו מקבלים דווקא במלחמה הזאת, אחרי הטבח הרצחני של חמאס - מעמדנו בעולם נפגע קשות דווקא בגלל הנסיגות, שנתנו כוח מסוכן לאויבינו, ודווקא בגלל מלחמת אין-ברירה נגד הצורר שפתח בטבח, והוא שטובח גם בעזתים !!
האם במבחן המוסרי, בו חיי אדם הם ערך עליון ללא ספק, המצב השתפר או הורע ??
על זה כתבתי (במקום הזה) לפני שנה וחצי את הדברים הבאים (בין היתר):
כ-18 שנה אחרי החרבת היישובים בגוש קטיף ובחבל עזה עם נסיגת צה"ל, נבחן ביושר את התוצאות - לא רק מבחינה ביטחונית ומבחינה מדינית, אלא קודם כל במבט מוסרי:
ב-38 שנה של שליטת צה"ל בעזה (מ'ששת הימים' עד ל'התנתקות'), נהרגו ברצועה (לפי המספרים הרשמיים) כ-230 ישראליים, וכ-2640 פלסטינים, רובם, כמובן, בגלי התקוממות שיזמו הפלסטינים.
ב-10 שנים שאחרי נסיגת צה"ל (עד אחרי 'צוק איתן'), נהרגו על גבולות הרצועה, ועקב ירי ממנה, יותר מ-100 ישראלים, ויותר מ-4000 פלסטינים, רובם כתוצאה מהתקפות פלסטיניות (ממספרי ויקיפדיה הגעתי ל-106 ישראלים, ול-4064 פלסטינים, אבל נראה לי שהמספרים האמיתיים גבוהים יותר)
ב-6 השנים שעברו מאז 'צוק איתן' ועד לפני 'חרבות ברזל' נהרגו בעזה ובעוטף יותר מ-70 ישראלים, ובין 1700 לבין 2880 פלסטינים (לפי מקורות דיווח שונים).
במלחמת 'שמיני עצרת' (='חרבות ברזל') נהרגו בפלישה ובטבח קרוב ל-1500 ישראלים ואזרחים זרים, מתוכם כ-340 לוחמי צה"ל שנפלו בקרבות ועצרו בגופם את מחבלי חמאס ומנעו אסון כבד! מאות לוחמים נפלו עד כה בעזה מאז תחילת התמרון הקרקעי, ועשרות אלפי פלסטינים !
לפיכך, הנסיגה מעזה הובילה לעלייה מזעזעת במספר ההרוגים הישראליים, ולעלייה עוד יותר דרמטית במספרי ההרוגים הפלסטיניים!
זהו כישלון מוסרי נורא !
לא היה קשה לדעת זאת מראש - בזמן השיחות על הנסיגה הראשונה של 'אוסלו א', הסביר לי יצחק רבין כראש ממשלה בשיחה אישית, את תמיכתו בגוש קטיף, במילים אלה: "אם אנחנו לא נשב בקטיף, יהיה שם הטרור של חמאס"!
חיי הפלסטינים בעזה נפגעו קשות מאבדן העבודות בישראל, וממלחמת הג'יהאד והחמאס בישראל. גם הדיכוי של השלטון הפלסטיני, במיוחד זה של חמאס, חמור בהרבה מן הדיכוי הישראלי, בזמנו.
לדוגמה, כ-5000 פלסטינים עבדו והתפרנסו בכבוד בחממות גוש קטיף - האיחוד האירופי השקיע סכומי כסף גדולים כדי לרכוש חממות מידי המגדלים הישראליים לפני הנסיגה, כדי שהעובדים הפלסטיניים ימשיכו לעבוד ולהתפרנס שם. כל זה ירד לטמיון, כי ארגוני הג'יהאד והחמאס השתלטו על חורבות היישובים, והחממות חרבו ונמחקו.
21 יישובים יהודיים משגשגים, גדולים וקטנים, חרבו כליל ב'התנתקות', ותושביהם נעקרו - חשבו נא על 21 כפרים פלסטיניים, גדולים וקטנים, שייעקרו למען הסכם כזה או אחר - שום אדם מוסרי בעיני עצמו לא יקבל החרבה אפילו של כפר פלסטיני אחד למען שום הסכם 'שלום', אבל ליהודים-ישראלים אין כנראה זכויות אדם בסיסיות בעיני תומכי הנסיגות ו'ההתנתקות', אולי כי אנחנו 'עם מהגר', ולא 'עם ילידי'! בנוסף לפגיעה החמורה במפעל הציוני על ידי הפיכת כל יישוב יהודי בארץ ל'זמני' בעיני אויבינו, יש כאן כשל מוסרי עמוק, שנכון לקרוא לו במילה אחת: גזענות!
מדינה יהודית חייבת להכיל את ה'אחר', ואת ה'שונה', ובמיוחד אוכלוסיה פלסטינית גדולה... אבל מדינה פלסטינית (בעיני תומכיה) אמורה להיות 'נקייה' מיהודים-ישראלים! במילה אחת: גזענות!
מבחינה מוסרית בלבד, הנסיגות מעזה היו כישלון חמור ביותר, אבל אנשי 'המוסר' עוצמים עיניים מול מציאות הטופחת על פניהם, ואינם נרתעים מדבקות בסיסמאות השקר, ממש כמו מאמינים 'דתיים' מאד, שהמציאות הקשה לא תשפיע כלל על השקפותיהם.
בעיקר, הם אומרים, שה'כיבוש' לא באמת הסתיים, כי ישראל סוגרת על עזה מסביב, בים וביבשה... כלומר, 'סיום הכיבוש' מחייב לשחרר לפלסטינים בעזה גם נמל ושדה תעופה בלי פיקוח ישראלי, כדי שיוכלו לבנות כוח צבאי גם מעל למנהרות, לשם החרבת ההתיישבות הציונית לא רק בעוטף עזה, ולשחרור 'האדמות הפלסטיניות הכבושות' בכל רחבי ישראל, כפי שהם מכריזים במפורש, יום יום.
אכן, שאלתי פלסטינים ישראליים, משכילים ותרבותיים, הרחוקים (לפי ידיעתי) מטרור - מתי התחיל 'הכיבוש הציוני'? אמרו לי - ב-1948! שאלתי, האם יש דעה אחרת? אמרו לי: כן, ב-1917, ויש אומרים: ב-1882! שאלתי, האם יש פלסטיני, שחושב, שה'כיבוש' התחיל ב-1967, ואמרו לי - אין!
הסיכום המוסרי הוא ברור - הנסיגות משחיתות הרבה יותר מהשליטה הישראלית! הן גם מגדילות את השנאה, ומרחיקות את השלום! עד כאן דברים שכתבתי לפני שנה וחצי - האם יש סיכוי להתפקחות ביטחונית ומוסרית? כמה זמן דרוש להתפקחות כזאת?