מחר (חמישי) יתכנס הקבינט לדיון וקבלת החלטות לגבי המשך הלחימה כשהמחלוקת היא כיבוש או מצור. בראיון לערוץ 7 מסביר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל לשעבר, האלוף במיל' עוזי דיין, מדוע הוא מצדד בכיבוש הרצועה ומתייחס לחשש לחיי החטופים במצב של כיבוש.
"יש דבר אחד שיש עליו הסכמה וזו מטרת המלחמה, הסרת האיום של החמאס עד כדי בעיטה מהטריטוריה שלהם והחזרת החטופים. הניסיון להגדיר את הדברים כמנוגדים הוא שגיאה", קובע דיין המדמה זאת למפקד האמון גם על עמידה במשימה וגם על שלומם של לוחמיו.
"הלכנו בדרך לא נכונה ואנחנו צריכים לשנות אותה. הלכנו בדרך של לחץ צבאי שהיו לו הישגים אבל הוא לא הביא לתוצאות הנדרשות. לכן היה צריך מזמן לכבוש גם את עשרים האחוזים שנותרו בעזה בזמן קצוב ולהשליט שם משטר צבאי ואחר כך נדבר על היום שאחרי החמאס", אומר דיין.
בהתייחס לטענתו לפיה השבת החטופים אינה עומדת בסתירה לכניסת צה"ל באופן משמעותי לאזורים בהם מוחזקים החטופים, שאלנו את דיין אם לא מדובר בסיסמא שאינה מוכיחה את עצמה בעיקר לנוכח הקלות בה נכונים אנשי החמאס לפגוע ואף לרצוח את חטופינו כאשר הם חשים איום ממשי.
האלוף במיל' דיין מסכים שאכן הכניסה הצבאית מהווה סיכון, אך "גם המצב הנוכחי מסכן אותם. כל דרך שננקוט בה מסכנת אותם. גם במצב הנוכחי שבו אנחנו מדשדשים ומבצעים לחץ צבאי יש סכנה. יותר מכך, יש מי שמציעים כניעה לחמאס, זו מילה שלא נמצאת אצלי בלקסיקון, אבל לשיטתם, הם אומרים שניתן לחמאס את כל מה שהם רוצים ונקבל את החטופים. זה דורש הוכחה שעד היום לא קיבלנו שמץ של הוכחה שאם ניתן ונוותר גם נקבל", אומר דיין ומזכיר ברוח זו את האמירות בדבר שטחים תמורת שלום כאמירה שגם היא אינה זוכה לכל הוכחה מעשית.
"אם אנחנו לא מתעקשים שקודם כל החטופים אצלנו ורק אז נדבר על סוג של הסדרים, לדעתי לא נראה אותם", הוא אומר ומוסיף כי הסיכון אכן קיים גם לחטופים וגם ללוחמים, ומזכיר מספר דוגמאות מהעבר: "בסבנה לקחתי ממחבלת רימון רוסי בלי נצרה במטוס מלא בנוסעים ושיש בו יותר מ-130 טון דלק. במשגב עם מעל כל ילד היה מחבל עם נשק ועשינו את זה. באנטבה טשנו מרחק עצום למקום \שאינו שלנו כשהמחבלים עם נשק דרוך וגם הממשלה המארחת היא אויבת שלנו".
"לא תמיד הכול מצליח. במעלות זה לא הצליח, אבל אם נפעל טוב הסיכוי בביצוע צבאי גדול יותר ממהלכים אחרים, מעבר לכך שכיום אנחנו משלמים ולא מקבלים את כולם, ואפילו לא קיבלנו רשימה או ביקור של הצלב האדום. לכן יש בזה משום סיכון אבל זה סיכון מחושב".
על המקרים ההיסטוריים שמעלה דיין שאלנו אם ניתן להשוות בין המקרים, שכן אז ידוע היה המיקום של החטופים והמחבלים שמחזיקים בהם וכיום המציאות שונה. דיין מסכים שאכן ישנם אלמנטים דומים וישנם שונים ולא הכול ניתן להשוואה. "אכן, המודיעין שלנו מאוד לא טוב ואנחנו לא יודעים, אבל דווקא בגלל זה ההשתלטות על השטח מקרבת אותנו אליהם פיזית ומקרבת אותנו לתושבי עזה האזרחים שנמצאים שם ולפתחי המנהרות, והמצב הזה נותן לך עמדה הרבה יותר טובה מהעמדה היום, וחשוב לזכור שזה שאנחנו אומרים שאנחנו ניתן וניסוג לא מביא לקבלת חטופים. לכן בגלל הצורך להציל אותם אנחנו צריכים לכבוש".
עוד ביקשנו את התייחסותו של דיין למה שנראה לפחות כלפי חוץ כמחלוקת בין הדרג הצבאי לזה המדיני. "מה שנשמע, נשמע לא טוב, לא בתוכן ולא בצורה שהוא מגיע", משיב דיין ומוסיף: "במצב כזה לכאורה יש פשטניים שאומרים שהדרג המדיני אומר מה צריך והדרג הצבאי איך עושים זאת, אבל צריך להיות שיח, החלפת דעות וצריכים להיות ויכוחים על אלמנטים שונים כמו נושא הזמן, תוך כמה זמן לבצע את המשימה. לכל משימה יש לוח זמנים. לדוגמא, אני סבור שצריך להשתלט על בנייני ממשל ומקורות תשתיות תקשורת ורפואה בתוך שבועיים שלושה. אחד החסרונות של כיתור או מצור מעבר למה שיגידו בעולם וב'הארץ' זה שהדבר לוקח הרבה זמן ולא מבטיח את התוצאה. הזמן צריך להיות מלובן בין שני הדרגים, וכשמגיעים להבנה כלשהי ברור שהדרג הצבאי סר למרותו של הדרג המדיני, וכשמגיעים להבנה צריך לבנות אחריות משותפת כשכל צד עושה את חלקו".
דיין מזהיר ממציאות בה כל צד ינסה להפיל אחריות על הדרג האחר במקרה של כישלון. במצב שכזה המדינאים מוגדרים כ"פוליטיקאים", והדרג הצבאי מכונה "גנרלים" ואלה מאשימים את אלה כסיבה לכישלון.
לדבריו אלה מוסיף דיין ואומר כי הוא "משוכנע מהיכרותי את הפרסונות שזה הזמן לאחריות משותפת לאומית, ולכן אף אחד לא הולך וכולם ממלאים את תפקידם. נעשה וננצח".