אילוסטרציה
אילוסטרציהiStock

האירוע הטראגי בו שתי ילדות בנות 12 ו-13 קפצו מגג מבנה גבוה לאחר ניסיון קודם מספר ימים קודם לכן, מפנה את תשומת הלב לאתגרי טיק טוק מסוכנים המעודדים ילדות ונערות לבצע פעולות מסכנות חיים על מנת לחזק את מעמדן החברתי.

מזית נדב-רפמן, מטפלת רגשית בילדים, מתייחסת לתופעה המסוכנת בשיחה עם ערוץ 7, אך כבר בפתח הדברים יצוין ויודגש כי האירוע הקשה שאירע בראשון לציון עודו נחקר ולפי שעה אין ראיה וודאית לכך שמדובר בתוצאה של אתגר טיק טוק כלשהו. השיחה עם נדב-רפמן מתקיימת בשל הפניית תשומת הלב הציבורית והאישית לילדות ונערות העלולות לסכן את חייהן.

נדב-רפמן מציינת כי האתגר המדובר בטיק טוק עדיין לא פוענח. מדובר באתגר הפועל על פי קודים וראשי תיבות המסתירים את משמעות האתגר הכולל לא רק קפיצה ממקומות גבוהים אלא גם הרעבה עצמית, חיתוך עצמי, מניעת שינה ועוד.

הבנות מעדכנות זו את זו עד כמה פגעו בעצמן כאשר המסר המועבר ביניהן הוא לכאורה מסר של קהילה המחזקת את החברות בה ותומכת בהן, בעוד, כך מסבירה נדב-רפמן, מדובר ב"תמיכה" שלילית, כלומר לא תמיכה המסייעת לבנות לצאת מהמצוקה אלא לאתגר את המצוקה בהעצמת רמות הסיכון שהן מכניסות את עצמן אליו.

בדבריה מציינת נדב-רפמן כמה מהקודים שחלקם עדיין לא פוענח ועל כן קשה להתחקות אחר המשמעויות המסוכנות שלהם. בין השאר הביטוי 'סוף השפתון' מבטא מוות ב"אתגר" הדורש מבנות התאבדות כאשר שפתון נגמר. התופעה מאפיינת בנות יותר מבנים מאחר ו"בנות סובלות יותר מחרדות חברתיות, יש להן יותר קושי. גם מי שלא שם נכנסת כתוצאה מלחץ חברתי".

ההתמודדות ההורית עם הסכנה שבאתגרים הללו עוברת דרך בדיקה מתחייבת של מכשירי הטלפון, אומרת נדב-רפמן וקוראת לבדוק תיקיות נעולות, אפליקציות, גם כאלה שנראות תמימות, לראות בהתכתבויות עם סמלים וקודים כנורות אזהרה ולנהל שיחות ישירות עם הילדות על קבוצות אתגר שכאלה, לשאול אם ידוע לבנות על כך ותוך כדי השיחה להסתכל בעיניים ולזהות משפת הגוף של הילדה את מה שהיא לא אומרת בפירוש.

"זה לא קשור לערכים ולא לבתים טובים. כל ילדה יכולה למצוא את עצמה נסחפת. לא להגיד אצלנו זה לא יקרה", מזהירה נדב-רפמן המציינת כי הבנות יודעות להסתיר מהמבוגרים את הפגיעות שגרמו לעצמן בדרכים שונות ובתירוצים שונים. "זה מתחיל מחרדה חברתית וכדי להתחזק חברתית בנות יעשו הכול".

על החשש שכניסה למכשיר הטלפון של הילדות תגרום עימות ופגיעה באמון, אומרת נדב-רפמן: "עדיף שהילד יעקם פרצוף ולא שנצטער על שלא עשינו משהו או לא בדקנו".