אירועים מצערים שהתרחשו לאחרונה - הריגתו של עובד גן החיות בירושלים על ידי נמר, וההחלטה להמית את כלל התנינים שבחוות פצאל - מעלים את השאלה:
האם מן ההלכה יש מקום להמית בעל חיים שהרג אדם? והאם קיימת סמכות לכך בזמננו?
חיוב מיתה לבעל חיים שהרג אדם
ההלכה קובעת כי בעל חיים שהרג אדם - דינו מיתה, אף אם זו הפעם הראשונה שבה פגע באדם (כלומר, אף אם מדובר ב"שור תם"). כך פוסק הרמב"ם בהלכות נזקי ממון (פרק י').
במשנה במסכת סנהדרין (פרק א', משנה ד') מובאות שתי שיטות בנוגע לאופן ביצוע ההריגה:
לדעת רבי אליעזר: "כל הקודם להורגו - זכה", כלומר, כל אדם רשאי להורגו מיידית.
לדעת חכמים: יש להעמיד את בעל החיים לדין בפני בית דין של עשרים ושלושה דיינים, בדומה לדיני נפשות של בני אדם.
שיטת חכמים היא שנפסקה להלכה ברמב"ם (הלכות סנהדרין, פרק ה', הלכה ב'):
"אין דנין דיני נפשות בפחות מעשרים ושלושה, שהן סנהדרי קטנה - בין דיני נפשות של אדם בין דיני נפשות של בהמה... אפילו ארי ודוב וברדלס שהמיתו - מיתתן בעשרים ושלושה. אבל נחש שהמית - אחד הורגו".
כלומר, רק חיות שאינן מסוכנות מטבען ומוחזקות בידי בעלים, טעונות דין בפני בית דין מוסמך. לעומת זאת, נחש שהרג - ניתן להורגו מיידית.
כמו כן, הרמב"ם מבאר (הלכות נזקי ממון פרק י', הלכה ו') כי אופן ההריגה הוא בסקילה.
סמכות להמית בעל חיים בזמננו
האם בימינו קיימת סמכות הלכתית להורות על הריגת בעל חיים שהמית אדם?
מאחר שדיני נפשות טעונים בית דין של עשרים ושלושה דיינים סמוכים (סמיכה "איש מפי איש" עד משה רבנו), ובדורנו אין דיינים סמוכים - נראה כי אין סמכות הלכתית רגילה לדון את הבהמה למיתה.
אולם, כמה מפוסקי האחרונים העלו אפשרויות לפעולה גם בזמן הזה:
הציווי "ובערת הרע מקרבך" - יש הרואים בו יסוד להוראת שעה גם בזמננו, אף ללא בית דין סמוך (שו"ת יד אליהו סימן לה; חכם צבי סימן ד'; אמנם המהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון סימן ה', אות קמ"ג - חולק על כך).
סמכות בית דין לפעול לצורך השעה - נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ב') כי "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים... אם רואים שהעם פרוצים בעבירות... היו דנין בין מיתה בין ממון... אפילו אין בדבר עדות גמורה".
בהתאם לכך, אם יש לבית דין טעם נקודתי וסביר להמית את בעל החיים, עשויים לראות בכך צעד מוצדק במסגרת דין של "צורך שעה".
מסקנה
בהתבסס על דיווחים על הסיכון הממשי שמהווים התנינים שבחוות פצאל, ועל מקרים קודמים של תקיפה מצידם, יש מקום הלכתי להורות על הריגתם, גם בימינו.
באופן דומה, גם במקרה של הנמר שהרג את עובד גן החיות - קיימת תשתית הלכתית התומכת בהכרעה זו, מתוך ראיית טובת הכלל וצורך בשמירה על חיי אדם.
הדברים נכתבו כעיון תורני, נועדו לליבון הלכתי וללימוד הציבור, ואינם באים כפסיקה למעשה.