א. האמירה שהסתובבה בין מתיישבי גוש קטיף ואוהדיהם, לפני הגירוש: "היו לא תהיה", שהייתה בשם הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, קיבלה כמה פרשנויות, ואחת מהן הוכחה ברבות השנים: לא נצליח להתנתק מחלקים של ארץ ישראל!
דברי הנביא יחזקאל, נאמרו כתשובה לזקני ישראל אחר החורבן, שחשבו שיש אפשרות כזאת, ובכך לצאת מהאחריות והשליחות היהודית, ותשובתו הייתה (שם פרק כ):
(לב) וְהָֽעֹלָה֙ עַל רוּחֲכֶ֔ם היוֹ לֹא תִֽהְיֶ֑ה, אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶה כַגּוֹיִם...(לג) חַי אָ֕נִי נְאֻ֖ם ד' אלקים אִם לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם.
עם ישראל מחויב בשבועה למימוש הגאולה בארץ המובטחת לו, הניתנת לו "מעט מעט", ובוודאי שאינו יכול לוותר על מה שכבר יש לו. אחרת, המחויבות מקבלת "פנים חדשות" של התמודדות יותר קשה, אשר יביא לאותה מסקנה שכבר ניבאו גדולי עמנו.
ב. "היו לא תהיה" נכונה גם ביחס למחשבה הגלותית של הליכה ב"פירוד הקהילות" בארצנו, בעת גאולתה. גם בגלות, בקהילה החרדית בגרמניה, דרך זאת עוררה התנגדות עצומה אצל מנהיגי ישראל ממזרח וממערב. רק בגלות, שני הארגונים היהודיים שלחמו במרד בגיטו ורשה, לא יכלו להגיע לפיקוד משותף, אף שהחרב כבר הייתה מונחת על צווארם. אוי לנו.
הגאולה, עליה אנו מתפללין שלוש פעמים ביום: "וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו", מחייבת את כל נקבצי הגאולה וסיעותיהם, להוביל את הגאולה, ביחד. מי יעז לומר, רק אנו ננהיג את עם ישראל או רק ההבנה שלי בתורת ישראל היא "ההשקפה" הנכונה? כבר בתחילת הגאולה, כשסיעות שונות נאבקו ביניהן, הראי"ה קוק תוקף ההליכה בדרך הפירוד ולדעתו זה מה שאמרה האשה במשפט שלמה: גזורו ! וממשיך (ערפלי טוהר, עמ' קא'):
אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אף על פי שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים באכזריות, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים עליה שלא תתקיים, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם.
ג. גם בתוך ציבור תלמידיו, יש לחזור ולהתאחד למימוש "התורה הגואלת" המקיפה את כל תחומי התורה, ולא להתמקד רק באחד מיסודות דרכו הגאולית הכללית, כהבנה שהיא בבחינת "בל יעבור". אחרת, "היו לא תהיה", לא תוכל להתממש דרכו ! הסוגיות העולות לדיון בתורת הגאולה הן רבות וחלקן אף חדשות, ואך טבעי הוא שתהיינה דעות והלכות שונות.
יש לדרוש את איחוד ההנהגות הקיימות ולצרף אליהן את הגוונים השונים המייחדים את דגשי תקופת התחיה, ובדוגמה האישית של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", נחזור ליום שישראל "הושוו כולם לב אחד" (מכילתא יתרו פ"א) ואז גם התורה תתגלה בהבנתה היותר גדולה, המתאימה לתחיה הלאומית המתחדשת. (הרב חרל"פ, מי מרום ח"ו).