הטענה כי הסכם לשחרור החטופים הוא כניעה לחמאס, המושמעת על ידי גורמים המהווים מיעוט בממשלה, אינה נכונה, מזלזלת בהישגים העצומים של חיילי צה"ל, וחמור מכל - פוגעת בביטחון המדינה.
בפרמטרים צבאיים ניצחנו את חמאס כבר מזמן, ומזה חודשים ארוכים הזמן פועל לרעתנו וההישגים נשחקים.
ישראל חיסלה את ההנהגה הצבאית והפוליטית של החמאס כולה, למעט מח"ט עזה; היא חיסלה את המחליפים שלהם ואת המחליפים של המחליפים שלהם. צה"ל הרג כעשרים אלף מחבלי חמאס. רצועת עזה הפכה לעיי חורבות וצה"ל שולט בפועל בכ-75 אחוז מהשטח. יכולות השיגור של חמאס חוסלו כמעט כליל, ובפועל הוא חדל לתפקד כמסגרת צבאית ועבר ללוחמת גרילה של קבוצות קטנות ויחידים. לקרוא להישגים האלה תבוסה או כניעה זה עלבון לחיילי צה"ל הגיבורים.
אין ישראלי שלא היה רוצה להרוג את אחרון החמאסניקים - מטרה שהיא לא פחות מקדושה - אלא שבתנאים שנוצרו תחת הממשלה ששלטה כאן ב-7 באוקטובר, הפועלת בלי כיוון ובלי תוכנית, זה לא אפשרי. המשך הניסיונות רק פוגע במדינת ישראל.
פגיעתה הקשה ביותר של טענה זו היא באחדות הפנימית בינינו. כל אדם ישר מבין שבמצב הדברים היום, היעדים של החזרת החטופים ו"ניצחון מוחלט" סותרים זה את זה. 80 אחוזים מאזרחי ישראל מעוניינים בהסכם להחזרת החטופים, גם אם משמעותו עצירת הלחימה. לעסקה כזו יש גם רוב מובהק בקואליציה. החלטת הממשלה להעמיק את הלחימה כדי להשיג "ניצחון מוחלט" (שעדיין לא הוגדר מהו), במחיר הפקרת חייהם של החטופים, תעמיק את השסע החברתי לעומקים מסוכנים.
פגיעה משמעותית נוספת קשורה במצבנו בזירה הבינלאומית. ממשלה שהמדיניות שלה מוכתבת על ידי מיעוט בקואליציה, הצליחה ברצף של החלטות והתבטאויות שגויות להפוך את ישראל ממדינה שהותקפה על ידי ארגון טרור בטבח נוראי, נלחמה על חייה בצודקת שבמלחמות, וזכתה לתמיכה עולמית גם על מבצעים נועזים לחיסול איומים בינלאומיים, למדינה מוקצית ומנודה. גם הטובות שבידידותינו עומדות להעניק את הפרס האולטימטיבי לטרור - הכרה במדינה פלסטינית.
בניגוד לגישה הבדלנית, הרואה בדברי בלעם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" סוג של מצפן ומצב אליו יש לשאוף, כל מי שעיניו בראשו מבין את החשיבות של מעמדנו הבינלאומי. התקיפות הבלתי פוסקות של ישראל בלבנון מעידות על המוטיבציה של חיזבאללה וכי רוחות ההסלמה בצפון מתגברות. איראן נותרה האיום החמור ביותר על ישראל, וכנראה שגם שם עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. המשך ניסיונות הממשלה ששלטה כאן בזמן הטבח להגיע ל"ניצחון מוחלט", בשילוב כישלון מוחלט בהסברה, שואב מאיתנו במהירות את מעט הקרדיט הבינלאומי שאולי עוד נותר לנו, ויקשה עלינו מאוד בהתמודדות עם האתגרים הגדולים שמחכים לנו.
השחיקה של צה"ל היא סיכון ביטחוני נוסף, הנובע מהמשך המצב הקיים. היא כבר אינה סוד הנלחש בחדרי חדרים, וניסיונות ההשתקה וההדחקה שלה מסכנים את חיילינו. מילואימניקים שכבר לחמו מאות ימים, מתייצבים באחוזים הולכים ופוחתים לסבב שישי ושביעי של לחימה, וגם הצבא הסדיר נאנק תחת העומס. כך הם לא יוכלו להמשיך, זאת במיוחד בימים בהם הממשלה עושה כל שביכולתה כדי לפטור משירות את אחינו החרדים שיכולים להקל על העומס. השחיקה מסכנת את החיילים בלחימתם בהווה, ולא מאפשרת לצבא להכין את עצמו לאתגרים גדולים ומסוכנים יותר הצפויים לנו בעתיד.
במציאות שבה אנו נמצאים, תחת ממשלה שאיבדה כל יכולת ממשית לשנות את המציאות בכוח צבאי מבלי להפקיר את חיי החטופים, עלינו לפעול בנחישות לעסקה כוללת, גם במחיר עצירת הלחימה. חיילי צה"ל בגבורתם הכו את האויב מכה קשה ביותר, כמוה לא הכנו אף אויב בעבר. בכך עמדו ביעד שהוגדר בתחילת המלחמה - יצירת תנאים להשבת החטופים. האם ייתכן כי אלו המציירים תמונה אוטופית של ניצחון מוחלט, שאחריה "ותשקוט הארץ", לא מבינים שלעד נחיה על חרבנו?
עסקה להחזרת החטופים לא תגרום ל-7 באוקטובר נוסף. טבח כזה יקרה אם נשכח להתמקד בשגשוג ובפיתוח המדינה, בצמיחה כלכלית, ברעות ובערבות הדדית, ובערכים שיאפשרו עוצמה ביטחונית. טבח כזה ישוב ויקרה, חס ושלום, אם נחזור לקונספציה של שקט תמורת שקט (בכסף קטארי) שאביה מולידה הוא בנימין נתניהו. מעמדה של כוח אדיר לאחר הישגים צבאיים שלא היו כדוגמתם, ולמען אחדות העם וביטחון מדינת ישראל, עלינו לפעול להחזרת החטופים בהסכם.