היועמ"שית קובעת כי ועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון הראוי והחוקי לחקר מהלכי המלחמה מאז הטבח בשבעה באוקטובר. האלוף במיל' גרשון הכהן, מפקד הגיס המטכ"לי בתפקידו האחרון בצה"ל, מעריך בראיון לערוץ 7 כי על מנת ללמוד את הלקח הנדרש דרושה ועדה אחרת לחלוטין.
האלוף הכהן מציין כי צה"ל ביצע ומבצע לא מעט תחקירים, אולם עד כה תחקירים אלה עסקו בשאלת אירועי הלילה שקדם לפרוץ המלחמה ולהתנהלות במהלך בוקרו של יום השבעה באוקטובר, ואולם כעבור כמעט שנתיים מאותו יום יש לבחון את הדברים באופן עמוק ואסטרטגי יותר.
באשר לשאלת המרחק שיוצר הזמן מהאירועים סבור הכהן בניגוד לטענת היועמ"שית כי הסוגיות האסטרטגיות אינן נמוגות עם הזמן. שאלה שנוגעת למיקומו של חייל כזה או אחר במהלך קרב היא חשובה ואכן יכולה להישכח, איך אין לה משמעות אסטרטגית ארוכת טווח. לעומת זאת על השאלות החשובות באמת, אלה המבקשות לברר איך הגענו למציאות שאיפשרה את השבעה באוקטובר, אין הזמן החולף משפיע.
לתפיסתו של הכהן הסוגיה שיש לדון בה בועדת חקירה היא בדק הבית הנדרש בשאלה "איך הגענו למקום הזה של קריסה כזו בשבעה באוקטובר, עם כל העוצמה המודיעינית שהייתה לנו ועם ההבנה שאם הצבא היה מתארגן נכון בוקר השבעה באוקטובר היה נראה אחרת".
על מנת להגיע למענה לשאלה זו, אומר הכהן, יש צורך בועדה שונה לחלוטין מועדת אגרנט, שם ההתמקדות הייתה בשאלה המודיעינית וכך גם "ועדות חקירה אחרות היו גם הן ממוקדות בשאלה מסוימת". לעומת זאת, "השאלה היא שאלת המי אנחנו, מה אנחנו מחפשים כאן ואיך קרה לנו שהאויב התכונן למלחמה ולא קלטנו את זה. הם צעקו בכל מקום אנחנו יעד להשמדה ואנחנו זלזלנו בזה. זו השאלה והיא לא שאלה שיש בה למשפטן כלשהו יתרון".
ועדה בעלת היבט משפטי, מסביר הכהן, אמורה לבחון לצורך הדוגמא את פקודת הכוננות של חיל האוויר, להשוות אותה עם אופן הביצוע בבוקר השבעה באוקטובר, לזהות פערים אם ישנם ומתוך כך לאתר את האחראים על הפערים הללו כמי שהתרשלו. "כאן זה לא עניין של התרשלות, אלא משהו עמוק יותר", קובע האלוף הכהן הממקד את הסוגיה בשאלה "איך לא בנינו מערכת הגנה סביב הישובים, הייתה תחושה שהישובים הם פרבר תל אביבי ולא ישוב ספר".
שאלה זו, הוא אומר, נוגעת לתפיסת הלאום וההבנה שאנשי הספר הם חלוצים על כל המשתמע מכך, אנשים שמקריבים בחייהם היומיומיים ומי שהדבר לא מתאים לו לא יגור שם. ההבנה היא שהצבא לא תמיד יגיע בזמן והמענה מול אויב צריך לבוא מהאזרחים.
מוסיף הכהן ומרחיב את השאלות האסטרטגיות שיש לבחון לעומקן: "איך נתנו למערכת החמאס להתעצם וחשבנו שנוכל לחיות עם האיום הזה כל כך קרוב אלינו, איך גרמנו לכך שיצרנו את התנאים להקמת מדינת חמאס שיש לה גבולות, שהמרחב שלה סגור ויש לה את כל מה שהיא צריכה כדי להיות מדינה עם צבא והיא יצרה איום אסטרטגי הדדי עלינו, כי כל פעולה קטנה שלנו יכולה להביא לרקטות על תל אביב".
ואולם נראה שהעם מחפש לדעת מי האחראים, מה זהות המתרשלים, מי לא העיר את ראש הממשלה באותו לילה, את האמת שמאחורי האירועים ופחות לעסוק בשאלות העומק האסטרטגיות. הכהן משיב: "יש כאן גישה אחת והיא תיאורית הקונספירציה שאומרת שכל זה נבע מכך שהייתה כאן מערכת מתואמת והכותרת שלה היא בגידה. באופן אישי אני לא מסוגל להאמין לזה. קשה לקבל שאם זו לא בגידה אז היה כאן כישלון נורא כל כך. האפשרות השניה היא אם זה לא בגידה אז איך זה קורה. כך שתיאורית הקונספירציה הרבה יותר מניחה את הדעת, כי היא מוצאת את האשם ומאפשרת לטפל בו ואז סיכלנו את הרוע. לעומת זאת, הגישה השניה קשה יותר כי היא אומרת שאף אחד לא בגד ובכל זאת זה קרה. יש כאן סוג של עיוורון שמגיע מידי בורא עולם, כי אי אפשר להסביר אחרת, וועדת חקירה לא תוכל לדבר על כך שאין פתרון חוץ מעיוורון בלתי נתפס".
דוגמא לדבריו מזכיר הכהן מהעדויות על תפקוד חיל האויר באותו בוקר, כאשר המענה המבצעי לתפקוד הלקוי של חיל האוויר הוא שבפיקוד דרום, שלא כמו בפיקוד צפון, לא הוכנה תכנית סדורה למקרה שכזה. "אם הייתה תכנית וחיל האוויר לא מימש אותה, אז היינו יודעים שמישהו התרשל, אבל אם פיקוד הדרום וחיל האוויר באישור הרמטכ"ל לא בנו תכנית כזו, אז השאלה היא לא הצורך לתפוס את הרשלן, אלא שאלה אחרת לגמרי".
עם זאת ועל אף שהוא עצמו אינו מסוגל להאמין לאופציית הקונספירציה, ברור לאלוף הכהן שועדת חקירה תצטרך לנקות את צה"ל מקונספירציה הבגידה. וכאן אנחנו שואלים את הכהן אם אין צורך בשתי ועדות, האחת שתבחן את תפיסות העולם שהובילו למצב והאחרת שתבדוק את האשמים הפרטניים על מנת לבחון גם את אפשרות הבגידה. הכהן רואה בכך מתווה הגיוני שיכלול גם "ועדה ממוקדת שהמנדט שלה אומר לבדוק כל מה שאפשר כי רוצים לדעת אם יש כאן שמץ אשמה ואם מישהו סרח בדבר הזה של אפשרות הבגידה, כי יש הרבה שאלות וחידות ללא מענה. לדוגמא, את הרמטכ"ל מעירים לראשונה בשלוש וחצי בלילה כאשר פיקוד דרום נמצא באירוע החל מעשר בערב. טלפון של אלוף הפיקוד לרמטכ"ל היה מכניס את הרמטכ"ל לתמונה... זה שהרמטכ"ל נכנס לתמונה בשלוש או שלוש וחצי זו שאלה. איפה הייתם עד עכשיו. יש כאן הרבה חידות כמו למה ראש שב"כ לא מרים טלפון לראש הממשלה. אלה שאלות שצריכות מענה".
על השאלות הללו ואחרות אנחנו שואלים את האלוף אם לעצמו הוא מוצא תשובות והוא משיב "בעיני זו אצבע אלוהים". על האמירה הזו אנחנו שואלים אם זו לא אמירה קלה מדי שפוטרת מאחריות את האדם, והכהן סבור שבדיוק להיפך. "אחרי שקראתי חלק גדול מהתחקירים, כולל תחקיר 8200, אני יודע שצריך לתקן את הכשלים במערכות, אבל זה שבבוקר השבעה באוקטובר כאילו התכנסו כל הכשלים לנקודה אחת, כשאני מסתכל על זה, זו אצבע אלהים".
ואולי האופציה השניה היא בכל זאת בגידה? "אני לא מאמין שיש בגידה, אבל בוודאי שועדת החקירה תצטרך לתת לכך מענה כי יש רבים שחושבים כך. יצטרכו לומר שהדברים הללו והללו נבדקו ואלו התוצאות. מי שרוצה ועדת חקירה שתסיים מהר את עבודתה שימקד את זה בשאלה האחת, איך זה קרה. צה"ל עשה תחקירים שנותנים הכוונה לחלק גדול מהשאלות, אבל שאלות העומק קשורות לכך".
"שאלת הבגידה אומרת שאם הכול בסדר, מה שיכול להפיל זה שמישהו בגד, אבל כשאנחנו בודקים אנחנו רואים שהמערכת רעועה, מערך ההגנה לא בסדר והתפיסה רדודה ואז מבינים שאין כאן בגידה אלא משהו הרבה יותר עמוק. דברים הלכו ודעכו עם הזמן. בתחקיר ההגנה רואים למשל שמחנה נחל עוז שנמצא בקו הגבול היה יעד להתקפה אבל לא היה בנוי כמוצב. אי היכולת של צבא להבחין בין מחנה ממוגן לבין מוצב שמסוגל לאפשר לחימת הגנה זה שני דברים שונים, ואת השאלה הזו אי אפשר לתרץ בכך שמישהו בגד, אלא צריך להסביר זאת בעומק של בירור פנימי".