פסק דין שניתן היום (ראשון) בבית המשפט העליון עשוי לסמן שינוי בגישה השיפוטית, עם דגש על חזרה ללשון החוק ולכוונת המחוקק, גם אם המשמעות היא תוצאה שאינה נוחה לצדדים.
הפרשה עסקה בסכסוך משפחתי על משק במושב מגשימים. בשנות ה-90 קיבל אח מאביו את הזכויות במשק, לאחר שאחותו לא יכלה להירשם כבעלים מטעמים סטטוטוריים. בתמורה, חתם האח על כתב התחייבות שלפיו "שעה אחת לפני פטירתי" יעביר לבנה של האחות מחצית מהזכויות במשק, נכס בשווי מיליוני שקלים.
שנים מאוחר יותר מכר האח את המשק. האחות ובנה תבעו מחצית משווי המכירה. האח, שיוצג בידי עורכי הדין רועי סידי ואביעד שנון, טען כי מדובר בהתחייבות לעת פטירה, חסרת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה, וכי ניתנה על סמך מצג כוזב מצד האחות לגבי תשלום חובות המשק.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענותיו, אך המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי ההתחייבות מחייבת. העליון, בהרכב השופטים דוד מינץ, יוסף אלרון ודפנה ברק-ארז, הפך שוב את התוצאה, וקבע כי לשון ההתחייבות ברורה - מדובר בהתחייבות לעת פטירה, וממילא היא בטלה. נקבע כי פרשנות המחוזי מהווה "עיקוף" של החוק, וכי לא ניתן לרוקן הוראות חוק מתוכן כדי להגיע לתוצאה רצויה.
האחות ובנה חויבו בהוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח. עו"ד רועי סידי מסר, "העליון של היום שולח מסר ברור החוק והמסמך הכתוב הם העוגן. אי אפשר לעוות אותם כדי להגיע לתוצאה שנקבעה מראש".