חנויות הפרחים והשוקולד ברחבי העולם מחכות בכל שנה לבואו של חג האהבה. בדרך כלל הוא נחגג באמצע יום חורפי ומלווה במחוות רומנטיות לזוגות אוהבים.
חג האהבה שלנו, חג ט"ו באב, שונה בתכלית. לא רק שהוא מגיע באמצע ימי קיץ מהבילים, אלא גם מספר ימים בלבד אחרי היום היהודי העצוב בלוח השנה, ט' באב. מיקומו על לוח השנה של החג הנסתר, הדל במקורות, מעיד כי לא טובת מכירות הפרחים, או קידום סרטי חורף רומנטיים עמדה במחשבת חכמינו בקביעת יום זה, אלא בהלימה והקבלה ליום האבל הלאומי ט' באב.
במילים אחרות, חג ט"ו באב איננו יום הבא לציין אהבה זוגית בין איש לאשתו, אלא יום של חיבור ואהבה בין חלקי העם היהודי.
לכל אומה יש חולשה שעליה מוטל לתקן בכדי להגיע להשלמתה, ומראשית ימיו של העם היהודי, נגלה לעין כל אתגר ההתפצלות והפירוד. אבותינו נצטוו לכל אורך ספר בראשית לחזק את מידת האחווה שבין בני המשפחה על מנת לייצר עבור בניהם את החיסון כנגד נטיית הפירוד הפנימי.
לאורך ולרוחב סיפורי התנ"ך, בולט חוק הטבע היהודי, שכאשר השבטים מאוחדים האומה משגשגת, וכאשר השבטים נפרדים, הממלכה מתפצלת ומאבדת אחיזה עד לתבוסה.
אל מול חטאי תשעה באב, מגיע בתמונת ראי יום האהבה הישראלי - יום ט"ו באב, היום בו הותרו השבטים לבוא זה בזה.
ניתן לראות, כי מודל האהבה הישראלי, איננו מודל של אחידות רעיונית או הסכמה הנובעת מהכרעת צד כלפי משנהו, אלא מודל שבו השבטים נותרים עם הגוונים הייחודיים שלהם, עם השוני של כל שבט ושבט, עם הדעות השונות, ובלבד שמצליחים לבוא זה בזה, ולהשפיע זה על זה.
אם כן, מטרתו של ט"ו באב, הוא לאחד בין השבטים השונים כאשר כל שבט נותן את ביטויו הייחודי במניפת הצבעים.
מזה עשרים שנה אנו חווים בתוך ישראל, את רגעי הכשלון של הפיצולים שהביאו לגירוש נוראי בגוש קטיף וכעבור שנה רגעי אחדות מרוממת במלחמת לבנון השניה. מציאות זאת שבה כמעט במלואה, ברגעי הקרע סביב התיקונים המשפטיים ובאחדות שנכפתה עלינו מאז תחילת מלחמת התקומה.
ההיסטוריה משרטטת לנו בעשורים האחרונים את חיוניותה של אחדות השבטים ושכר הלימוד אמנם גבוה ביותר, אך מייצר גם יתרונות שאנו חייבים לדעת לנצל בימים אלו.
בשנתיים האחרונות, נגלה לעינינו דור צעיר ונחוש, דור של נצחון והכרעה ,שלצד גבורתו מואס בהחרמות ופיצולים. בניגוד לחולשה בשדה הקרב ולעודף הווכחנות שהיתה מנת חלקנו עד כה, זהו דור שיוביל את ישראל בשנים הקרובות מתוך עמידה נחושה וברורה אך יחד עם יצירת חיבורים חדשים בתוך החברה והעם.
אך משימה נוספת עומדת לפתחו של דור זה.
האחדות השבטית שקיימת בתוך חלקי העם בישראל, אסור לה להישאר בתוך גבולותיה הצרים של מדינת ישראל.
על צאצאיהם של שבט יהודה ובנימין מוטלת המשימה לחבר את יוסף ואת שאר שבטי האומה, המצויים עדיין בגלות התפוצות. זוהי שעת כושר כי כשם שתהליך התפכחות מהיר עבר על העם בישראל, כך גם נתיבים חדשים נפתחים בימים אלו בקרב יהודי התפוצות.
השביעי באוקטובר הכה גלים לא רק בתחומי ארצנו, אלא גם בקהילות היהודיות ברחבי העולם.
הסולידריות היהודית חזרה לקדמת הבמה, מלווה במעשי תמיכה ותרומות חסרות תקדים בהיסטוריה. לצד הערבות המחודשת, נתקלים אחינו שבתפוצות באתגרי אנטישמיות מכוערת המסכנת את הקיום היהודי בעולם.
זהו רגע מיוחד, שעה שבה מכורח אירועים היסטוריים בדרגה תנכי"ת, השבטים מותרים לבוא זה בזה. זהו זמן שבו עלינו לפעול כדי לסייע לאחינו שבתפוצות לשוב הביתה לישראל.
זוהי שעה של פתיחה מחודשת של לבבות, שעה של הקשבה ורצון שבה עלינו לפעול.
על מדינת ישראל להגדיר את חיזוק הקשר לציונות ולישראל כיעד לאומי אסטרטגי.
על מדינת ישראל, הרשויות המקומיות, המגזר העסקי והמגזר השלישי לפעול יחד על מנת לחדש את תנועת השיבה היהודית לישראל, תוך מתן ביטוי ומקום לכל תפוצה ולכל שבט.
בימים היסטוריים נדרשות הכרעות גדולות. ככל שנפעל מהר יותר ובתכניות מעשיות, כך נזכה לתמיכה ושיתוף פעולה מאחינו שבתפוצות.
זוהי עת מבחן. עכשיו התור לאהבה.
הכותב הוא: רס"ן (מיל.) נריה מאיר משמש כראש המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית