דומני שמעל במה זו אין צורך לנמק את גודל הסתייגותי ממעשיה של היועמ"שית ועד כמה אני מייחל לפרישתה.
הזלזול, לטעמי, שהפגינה מספר פעמים כלפי הממשלה ומידת הלעומתיות שלה כלפיה הם כמעט בלתי אפשריים. גם דרך הטיפול שהיא נוקטת בה עתה נגד החרדים לוקה לדעתי, בהבנה לקויה של המציאות או ברצון בלתי אפשרי להעדיף את לשון החוק על גוף המציאות ועל הצורך ליישום אפשרי של החוק במציאות. אבהיר: אני תומך מאוד בגיוס חרדים, אך בשום פנים לא בדרכה של היועמשי''ת.
למרות דבריי ושאיפותיי בנושא, בית המשפט העליון פסק, ונימוקיו החוקיים עמו, שהיועמ"שית לא תפוטר ולא ישונה תפקידה עד לדיון מסודר (וקרוב) בטענותיה ובטענות הממשלה כלפיה בבית המשפט העליון. כרגע עומדות לפני הממשלה שתי דרכים: לציית לבית המשפט העליון ולהמתין לדיון שייערך בו, או לסרב לפסיקה שפסק, ולהדיח את היועמ"שית או לקצץ בתפקידה כבר עכשיו, נגד הפסק הנזכר. בדרך זו מציע שר התקשורת שלמה קרעי ללכת כבר עכשיו, ונימוקיו עמו.
בשורות אלו באתי להפציר בממשלה ושריה ובכנסת וחבריה שלא לשמוע בקולו, לכבד את פסק בית המשפט העליון ולהמתין לדיון שייערך בפניו. קיים סיכוי סביר וטוב (ללא ביטחון גמור), שאם הממשלה תיערך היטב לדיון ותבאר היטב את הקשיים שיש לה עם היועמ"שית, בית המשפט יקבל את דבריה. גם אם בית המשפט ידחה את בקשתה של הממשלה, האפשרות לחיות עם היועמ"שית, ככל שתהיה קשה (ועד עכשיו הממשלה הצליחה לעשות זאת), עדיפה מן האפשרות לסרב לבית המשפט העליון מן הסיבה שתבואר להלן.
בחברה הישראלית הרעועה והשסועה קיים היום שיווי משקל, שאפשר להתווכח על צדקתו, אך לא על עצם קיומו, בין הציות לבית המשפט העליון ללא תנאי לבין הציות לצה''ל, לצווי הגיוס שהוא נותן למתגייסים ולאנשי מילואים ולפקודותיו בשדה הקרב ובשגרה. בוויכוח על הרפורמה המשפטית הועלתה הסרבנות לצה''ל מן הצד השמאלי של המפה כאפשרות ריאלית מאוד, בעיקר בחיל האוויר, אך גם בחילות אחרים. עצם העלאתה היא בין הגורמים המרכזיים לדעתי, לפריצת המלחמה בשמחת תורה, וממילא גם לביטול איום הסרבנות מכוח המלחמה.
סרבנות כפולה - מצד אחד לבית המשפט העליון ומצד שני לצה''ל היא מקום שאסור לנו בשום פנים לשוב אליו. אנא, אל נשלה את עצמנו! סרבנות של הממשלה עכשיו לבית המשפט העליון תשיב את הסרבנות לצה''ל מצד כל מי שאינו מרוצה ממהלכי המלחמה על פי החלטות הממשלה, ויש רבים כאלו! צעד כזה עלול להיות חורבנה של החברה הישראלית ושל צה''ל בתוכה. אם לאויבינו יהיה שכל, הם יישבו וימתינו עד שחורבן זה יבוא מעצמו ובלעדיהם.
הציות ללא תנאי לפסקי בית המשפט העליון אינו בשום פנים מחיר שאיננו יכולים לשלם, למרות שחלק גדול מפסקיו מאוד לא לרוחנו. סרבנות משני הצדדים היא מחיר שאיננו יכולים לשלם. לכן אני שוב מפציר בממשלה ובשריה לדחות את דרכו של שר התקשורת שלמה קרעי בסוגיה זו.