דו"ח חדש של חטיבת הרפואה במשרד הבריאות מצייר תמונה קשה על חוויותיהם של שורדי השבי בעזה והסכנה המיידית לחטופים שטרם שוחררו.
מהדו"ח עולה כי האלימות החלה כבר ברגעי החטיפה - ירי, פציעות מרסיסים, הכאות מהמון מקומי, אירועי לינץ' חוזרים וכבילה ממושכת שגרמה לאובדן תחושה באצבעות.
החטופים הוחזקו בחלקם במשך חודשים ארוכים במנהרות צפופות וחשוכות, לעיתים שישה אנשים בחלל של כשני מטרים רבועים. התנאים כללו רעב מכוון - לעיתים ארוחה אחת ביום של פיתה או אורז, מזון מעופש עם חרקים, מים מזוהמים ומקלחת אחת בכמה חודשים. היעדר ההיגיינה הוביל למחלות עור קשות ומחלות זיהומיות חוזרות.
שורדי השבי סבלו מפציעות ירי ושברים שלא טופלו, נזקים עצביים בלתי הפיכים, כאב כרוני, טינטון, בעיות נשימה ופגיעות במערכת השלד.
בדיקות שנערכו לאחר השחרור חשפו חוסרים תזונתיים חמורים - בהם ויטמין C, D ו-K - ירידה במסת השריר ובצפיפות העצם, וסיכון מוגבר לשברים בעתיד.
הדו"ח מתאר גם התעללות פסיכולוגית שיטתית: בידוד של שבועות ואף למעלה משנה, איומי נשק, הטרדות מיניות, שלילת צרכים בסיסיים והשפלות מכוונות. רבים מהשבים חווים כיום תסמיני פוסט-טראומה, חרדה, דיכאון, אשמת ניצול וקושי לחזור לחיי שגרה.
משרד הבריאות קובע כי תנאי השבי מהווים הפרה חמורה של אמנות בינלאומיות ומדיניות מכוונת של התעללות. עוד צוין כי כל יום נוסף שבו מוחזקים חטופים בעזה מגביר את הסיכון לנזק בלתי הפיך ואף למוות, וכי שחרורם הוא תנאי הכרחי לשיקום נפשי וגופני של השורדים.