דניאל ליפשיץ, נכדה של יוכבד ליפשיץ ששוחררה משבי חמאס ושל עודד הי"ד שנרצח בשבי החמאס, הגיע לכנסת עם סבתו להמשך המאבק לשחרור כלל החטופים.
בראיון לערוץ 7 הוא מספר על ההחלטה הלא פשוטה להמשיך במאבק: "כבר בימים הראשונים אחרי שהיא חזרה, היא אמרה שהיא תוכל להתאושש פיזית ומנטאלית רק אחרי שאחרון החטופים יחזור. היא אמרה שעד אז היא עדיין במנהרות".
"את מתן צינגאוקר היא ראתה במנהרה, והיא מרגישה את המחויבות לצאת בכל יום", אומר הנכד ומספר על שיחה ששוחח עם סבתו על המפגש עם דוד קוניו שבועיים לפני השבעה באוקטובר. "היא כל היום עוסקת רק בזה, היא בטלפונים, מתעדכנת ועושה כל מה שהיא יכולה להחזרתם".
דניאל מציין כי סבתו לא מגיעה בדרך כלל לכנסת, אבל היום (שלישי) מתקיים אירוע מיוחד של שורדי שואה שהגיעו על רקע הצילומים הקשים של אביתר דוד, "הם הרגישו שהם חייבים לעשות מעשה, לבוא לכאן ולקרוא להחזרת כל החטופים. הם מבקשים לומר שכשהם היו שם לא הייתה לנו מדינה והקריבו אותם בלי שהיה מי שיגן עליהם. אנחנו חייבים להחזיר את האנשים הללו הביתה, אנחנו חזקים ואחר כך נוכל תמיד לעשות את מה שצריך".
על הטלטלה שעברה משפחתו עם שובם של הסבתא בחיים והסבא שנרצח, מספר דניאל על התחושה הקשה שהחלה בשבעה באוקטבור כשהבין שהסבא והסבתא בגילם נחטפו לרצועת עזה, ולמעשה עד שהסבתא שבה מהרצועה לא ידוע היה גורלם והייתה רק השערה שהם אכן נחטפו. "כשסבתא שלי חזרה חשבנו שסבא בחיים, אבל היא חזרה וסיפרה שירו בו ושהוא היה ללא הכרה ומדמם והיא חשבה שהוא נרצח. כלומר, שמהרגע שהיא חזרה הבנו שהוא נרצח ואולי גופתו נחטפה. לאחר מכן, בעסקה הראשונה, שתי חטופות סיפרו שהוא נחטף בחיים, שהוא היה שם וחיפש את סבתא יוכ'קה, שהוא נחטף למחסן פירות וירקות בחאן יונס. עדה שגיא ראתה אותו שם, שכוב עם גלביה לבנה כשהוא מדמם. הוציאו לו את הכדורים מהיד ובמשך עשרים יום הוא היה בשבי עם חנה קציר במקום שבו הוא לא קיבל תרופות".
להערכתו של דניאל סבו החזיק מעמד רק בזכות הדאגה לרעייתו, "אני מאמין שכשהיא שוחררה המידע על זה הגיע אליו ומאותו רגע גופו לא החזיק, לא נתנו לו טיפול והוא נרצח בשבי מחוסר טיפול וב-26 באוקטובר הוא כנראה נרצח", הוא מספרמ ומציין כי על אף שהמידע לא היה ברור ההערכה הייתה שהסיכוי שהוא ישוב בחיים קלוש. בנתיחת גופתו התברר שהיה לו גם שבר בצלעות,"לא ברור ממה".
למעשה, מציין דניאל, כאשר סבו שב עם ילדי משפת ביבס, התרחש אירוע קשה בו הסבא רבה החטוף היחיד בעולם והתינוק החטוף היחיד בעולם חוזרים בארונות. להערכתו הם היו חוזרים בחיים לו הייתה מתקבלת החלטה מנהיגותית בישראל ואם הקהילייה הבינלאומית הייתה מתגייסת לשם כך.
לשאלת קיומה, כן או לא, של עסקה על השולחן, אומר דניאל כי הוא עצמו מופיע בכל בימה בינלאומית אפשרית על מנת להסביר את השלכות קמפיין ההרעבה והשיח על מדינה פלשתינאית מבלי לדבר על התוכן ועל הדרישה להשיב את החטופים כצעד ראשון ובהמשך הפסקת אש, סיוע הומניטארי והתפרקות החמאס מנשקו, "אבל זה ברמה הבינלאומית", הוא אומר ומספר כי צפה בריאיון של ד"ר חגי בן ארצי בערוץ 7 "שהשאיר אותי המום. הוא דיבר על כך שיהיה 2020 הרוגים (כולל החטופים) ולא 2000... להקריב יהודים? הפעם היחידה שהקריבו יהודים הייתה בשואה. להקריב יהודים שביל אידיאולוגיה זה דבר שקרה בגרמניה הנאצית", אומר דניאל.
באשר לצעדים הנדרשים לאחר החזרת החטופים, מציין דניאל את החזרת החיסולים הממוקדים, עצירת הכספים, בלימת שיקום הרצועה כל עוד החמאס שולט שם. להערכתו ניתן יהיה להגיע לסיכום שכזה עם הקהילייה הבינלאומית ולהעביר לידיה את הסוגיה העזתית.
"יש הרבה דברים שאפשר לעשות. אנחנו חזקים. לעולם לא יהיה כאן שבעה באוקטובר כמו שלא הייתה שואה נוספת, אבל אסור לדבר על כך שזה בסדר להקריב יהודים. אני בטראומה קשה מהמילים שלו ואני מקווה שהוא יחזור בו מהמילים הללו".
על הקולות שהם שומעים בכנסת, מציין דניאל את דבריו של השר ווסרלאוף על התחושה הקשה שבה הוא חי כדברים ראויים ונכוחים, "אנשים צריכים להרגיש את זה מבפנים. אני מצפה שיחזירו את המו"מ לשולחן ויעשו את מה שצריך כדי להחזיר את כולם. אנחנו כאן כי אין ברירה אחרת", הוא אומר וקובע כי השבת החטופים היא כורח על מנת להבטיח שמדינת ישראל לא תהיה רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית בעלת DNA יהודי.