ישיבת קרני שומרון שלוחת חומש
ישיבת קרני שומרון שלוחת חומשצילום: באדיבות המצלם

היום, י"ח באב, מציינים 20 שנה לגירוש חומש, במהלכו פונה בית המדרש של שלוחת ישיבת ההסדר קרני שומרון שפעלה ביישוב. השלוחה הוקמה בידי רבני הישיבה, בהם הרב שמואל הבר, הרב אברהם קורצוויל, והרב שלמה הוד גבאי, במטרה לחזק את רוח התושבים שעמדו בפני איום הפינוי.

"מספר חודשים לפני הגירוש, עברנו אני אשתי וביתי ליישוב חומש כדי לחזק את התושבים", משחזר הרב גבאי, "הגענו לשם במטרה לתמוך בקהילה שהייתה נתונה תחת איום העזיבה הקשה". התלמידים והרבנים לקחו חלק בבנייה, בפרויקטים קהילתיים ובחיי היומיום, לצד לימוד תורה ושמירה על תחושת שליחות.

לקראת הפינוי, נסגרו הצירים המובילים ליישוב כדי למנוע הגעת תומכים נוספים. "חומש נותרה מבודדת, והחבר'ה בישיבה קיבלו החלטה להישאר עם התושבים, למרות הקושי וההתלבטות", מספר הרב גבאי.

ביום הגירוש, התקיימה תפילה בבית המדרש, ומשם נשאו יחד את ספר התורה ויצאו מהיישוב. "המראה היה קשה מנשוא, אבל גם מול הקושי והכאב, נשמר הכבוד ההדדי. החיילים התנהגו כאנושיים, ואנחנו קיבלנו את המצב בכאב ובכבוד".

לאורך השנים שב הרב גבאי מספר פעמים למקום וביקור מרגש במיוחד התרחש לפני כשלוש שנים באירוע שנערך בישיבת חומש שהוקמה מחדש. "זו הייתה חוויה שהמחישה כי המאבק וההשקעה לא היו לשווא. זה היה ניצחון של הרוח על הייאוש".

לדבריו, הזיכרון של אותם ימים מהווה בסיס לעשייה גם היום, כשהמקום נבנה מחדש ותלמידים חדשים ממשיכים את הדרך.

אבנר גלס, בוגר ישיבת ההסדר קרני שומרון, היום לוחם בהנדסה קרבית בגדוד צמ"ה, היה בין תלמידי הישיבה שהקימו שלוחה בחומש שלושה חודשים לפני הגירוש. גלס, ששירת מעל 200 ימי מילואים בעזה, משחזר את תחושת השליחות, אהבת הארץ והאדם, ואת הימים המיוחדים שגיבשו את אישיותו.

קבוצת כשלושים תלמידים, רבנים וצוות מהישיבה הגיעה לחומש במטרה לחזק את הקהילה המקומית ולהקים בית מדרש קבוע. המבנה הנטוש ששופץ הפך בתוך שעות לבית מדרש פעיל, לצד שיפוץ מבני מגורים בתנאים בסיסיים. שני רבנים העתיקו את מגוריהם עם משפחותיהם, והיישוב הפך למרכז תורני תוסס.

ביום הגירוש החליטה הישיבה על התנגדות פסיבית בלבד. התלמידים חסמו את דלת בית המדרש, וראש הישיבה נשא נאום לחיילים תוך שמירה על כבוד הדדי. "לא נקלל, לא נרביץ ולא נרים ידיים על אף חייל", אמר, והפינוי נמשך שעות ארוכות בכאב רב אך בדרכי נועם.

המעבר לחומש התאפשר בעקבות פנייה מתושב היישוב על מצוקת התושבים לעומת התמיכה שקיבלו בגוש קטיף. ביישוב, שבו חיו בעבר חילונים ודתיים, נוצרה אחדות מיוחדת לקראת הגירוש. גלס מספר על חתונה שנערכה יומיים לאחר הפינוי מגוש קטיף ולפני הגירוש מחומש, ועל מסע חזרה ארוך ומורכב ליישוב שכבר הוכרז כשטח צבאי סגור.

החוויה לא נותרה בעבר בלבד. גלס התגייס להנדסה קרבית והפך למפעיל ומדריך D9 - אירוניה לאור שיחה עם חייל קודם לגירוש. השירות הצבאי, שכלל מעל 200 ימי מילואים ופעילות בעזה להריסת מבנים וחיסול מנהרות חמאס, הוא בעיניו המשך ישיר של השליחות שהחלה בחומש. "זה היה מאבק על העתיד ועל ביטחון המדינה", הוא מסכם.