בראיון לערוץ 7 מספר ניצב משנה בדימוס אבי וייס, המנהל תחקירים נרחבים אחר כשלי השבעה באוקטובר, על האופן בו אגר חמאס מתחת לרדאר הישראלי מזון וציוד לתקופת המלחמה זמן רב לפני טבח השבעה באוקטובר.
את דבריו פותח וייס בסקירת רקע קצרה אודות פקודת המלחמה של חמאס, זו שבישראל כינו אותה 'חומת יריחו' ובחמאס 'מבול אל אקצה', פקודה שנכתבה לראשונה בשנת 2018, עודכנה ב-2022 עדכון שדלף למערכת המודיעין הישראלית מבלי שניתנה לכך התייחסות מתבקשת, ובמחצית 2023 עודכנה שוב. פקודה שניה הייתה פקודת המודיעין שקדם למתקפה והפקודה השלישית היא הפקודה הפחות ידועה, הפקודה להיערכות אזרחית.
פקודה זו נוגעת לאופן שבו חמאס אגר עוד ועוד מזון וציוד בכמויות שאיפשרו לו חופש פעולה לאורך חודשים רבים של מלחמה. כניסת סחורות לעזה מתבצעת על ידי המתפ"ש הכפוף לשר הביטחון ואחת מזרועותיה של היחידה הוא המת"ק, מנהלת התיאום והקישור. המתפ"ש הוא שמאשר הכנסת ציוד על פי בקשות סדורות שמועברות אליו. הסדרי בקשה ואישור אלה ממשיכים לתפקד עד היום, מציין אבי וייס.
הצינורות לבקשת סחורה פועלים במספר אפיקים כשהראשון שבהם הוא כשישים גופים בינלאומיים שהעיקרי בהם הוא אונר"א. צינור נוסף הוא הסוחרים המאושרים על ידי המתפ"ש והשב"כ, העברות קורות במזומן או דרך העברות בנקאיות, בתקופה שבה הבנקים עבדו שם, "הסוחר מזמין סחורה שעוברת דרך משאיות שעוברות בידוק ונכנסות פנימה".
"זרוע שלישית של הזמנת סחורה כפופה ישירות לחמאס והיא מתייחסת להזמנת ציוד מיוחד. הזרוע עוברת דרך מנהלי בתי החולים כאשר המוביל בהם הוא מנהל בית החולים שיפא, שם הייתה מפקדת החמאס הגדולה ושם היה גם הבנק של החמאס כי הארגון עובד במזומן והיה צריך להמיר דולרים שמגיעים לשם בהיקפים עצומים לשקלים".
מסביר אבי וייס כי "העיקרון שנקבע על ידי המתפ"ש לפני הרבה שנים הוא שהתצרוכת - ציוד ואוכל - בעזה צריכה להספיק לשישים יום, בהתאם לנורמה בינלאומית, אבל החמאס החליט לבדוק אם אפשר למתוח את הקו מעבר לשישים יום. הייתה לזה תמיכה מצידנו כי היה מנגנון שיקום רצועת עזה אחרי צוק איתן. באוקטובר 2017 הוציא פולי מרדכי 'תכנית מרשל' לשיקום עזה לחיזוק היכולת של העזתים להתפרנס, לקבל גז וכו'. מאוחר יותר זה הוביל להזיה החמורה ביותר והיא שחתמו על הודנה, הסכם שלום מוסלמי, במחצית 23', חודשים לפני השבעה באוקטבור, כפי שחשף עומרי מניב. הרמטכ"ל ושר הביטחון גלנט אישרו את ההסכם, אבל זה לא הגיע לידיעת הממשלה וראש הממשלה".
על העובדה שהסכם הודנה שכזה נחתם על ידי קצין ללא ידיעת הממשלה והעומד בראשה, אומר וייס כי מדובר ב"תהליך התדרדרות שנמשך עד שנראה להם טבעי שלא צריך לעדכן את הממשלה במה שקורה בעזה".
ממשיך וייס ומספר כי החמאס ניסה להרחיב את אותו טווח של שישים יום ולהזמין עוד ועוד ציוד לטווחי זמן רחוקים יותר, ובשל התפיסה הישראלית לקידום שת"פ עם העזתים, עלה בידם להשיג את מבוקשם לגבי שורה ארוכה של ציוד ואמצעים שהלכו ונאגרו במחסני החמאס לקראת יום פקודה.
"הניסוי הראשון שהתחיל בשנת 22' היה במקביל להחלטת ממשלת בנט לתת היתר לעשרים אלף עובדים להיכנס לישראל. העזתים העלו את רף ההזמנות של מזון לתינוקות. התצרוכת של מזון לתינוקות הוא טון ליום. הם יכלו להבריח דרך מצרים, אבל המזון שם באיכות ירודה, והם רצו להיערך לפחות לשנתיים עם מזון איכותי שיגיע או מישראל או מאירופה, וכך הם הצליחו להגיע ל-497 טון של מזון לתינוקות". החשיבות של מזון לתינוקות נובעת מכך שהתרגולת בחמאס למקרה של הפצצות בעזה היא פינוי האזרחים למה שהוגדר כמחסות הומניטאריים, מתנ"סים, בתי ספר וכיוצא באלה, שם הוכנו מיטות לקליטת מפונים ובעוד קל לייצר מזון מבשר וקמח, לתינוקות נדרש מזון מיוחד, ומשום כך היה חשוב לחמאס להתמקד דווקא בדרישה זו.
לאחר ההצלחה במזון התינוקות עבר החמאס לבקשות נוספות כמו פאנלים סולאריים שיאפשרו עצמאות חשמל במנהרות ללא תלות בחשמל הישראלי, מחוללי חמצן שהוזמנו בכמויות עבור בתי החולים אבל הועברו לשימוש במנהרות, סולר, גז, דלק, צמיגים איכותיים לכלי הרכב של הארגון, מזון לבעלי חיים מה שהוביל לכך שלא נראו בעזה מראות של בעלי חיים גוועים ברעב. בנוסף לכל אלה ולציוד נוסף ביקשו וקיבלו מים בכמויות הרבה מעבר לתצרוכת השוטפת של אזרחי עזה וקמח ל"מאגרים לשנה וחצי קדימה, כולל מאגרים לשתי תחנות טחינת הקמח, וסוגים נוספים של מזון".
ברוח התחושה שישראל שותפה לעזתים במימוש אותה תכנית מרשל לשיקום הרצועה וברוח התקוות לבניית סינגפור של המזרח התיכון בחופי עזה, "חלומות מנותקים מהמציאות", כהגדרתו של וייס, אושרו הבקשות על ידי המתפ"ש והשב"כ.
המידע על האיסוף המוגבר של ציוד ומזון אמור היה לעבור דרך המת"ק לצמרת הביטחונית והמדינית של ישראל, אך נותר תקוע במת"ק. "הוכנס גם כסף במזומן. הם אגרו שטרות כשברינקסים עברו מהרש"פ לעזה ומעט מקטר ומאירופה, שני מיליארד דולר בשטרות ומיליארד שקלים בשטרות הם אגרו", השטרות הללו איפשרו את המשך תשלום המשכורות של אנשי החמאס במזומן.
לשאלתנו מדגיש אבי וייס כי כל העברות הציוד הללו ממוסמכות בטפסים הנדרשים על מנת לקבל את האישור הישראלי לביצוע ההעברות והכמויות המתבקשות. "כל העברה נעשית במסמכים. כל אחד מהצינורות להעברת הציוד, מאונר"א ועד הסוחרים, לא יכולים להעביר ציוד בלי טפסים. יש גם תעודת מסע ורישום מסודר לכל משאית שגם עוברת במעבר וצריך לבדוק אותה כדי לוודא שאין בה נשק. הכול מתועד וממוחשב".
וייס מסכים שהנתונים עליהם הוא מדבר מחריפים את השאלות סביב המודיעין הישראלי שלא פעל בתקופה שקדמה לשבעה באוקטובר. אם עד כה השאלה הייתה איך קרה שאלפי מחבלים ממתינים לפקודה ואיש מהם לא מעביר מידע למפעיל בשב"כ, הרי שכעת התמיהה גוברת, כיצד זה במשך חודשים נאגר ציוד רב כל כך במחסנים ובמנהרות על ידי עזתים רבים והדברים נשמרים בסוד מהמודיעין הישראלי.
"הייתה כאן אי הבנה מוחלטת עם מי אנחנו עושים עסקים", אומר וייס ומוסיף כי "יש כמה אנשים, בהם יוני בן מנחם, שטוענים שהיה כאן מעורב שוחד, כי הרבה כסף עובר כאן, ובטעות יכול לזלוג כסף מזומן".