הדיפלומטיה הישראלית דרוכה לקראת חודש ספטמבר בו צפויות מדינות באירופה ומחוצה לה להכיר במדינה פלסטינית.
עד כמה ההכרה הזו משמעותית ובעלת השלכות? עו"ד אלן בייקר, בעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ ושגרירנו בקנדה, מומחה למשפט בינלאומי, מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, חושב שמדובר בצעד הצהרתי בעיקר.
כבר בראשית דבריו דוחה בייקר את ההערכה לפיה הדיפלומטיה הישראלית אכן דרוכה. להערכתו היא לא דרוכה וגם אין לה סיבה להיות כזו. "אפשר להיות רגועים. לא יקרה כלום", הוא קובע ומוסיף כי "אפילו אם הם יכירו במדינה פלסטינית, אין מדינה פלסטינית כך שהם מכירים במדינה שלא קיימת".
בנוסף, אומר בייקר, "אין כל ערך להחלטות עצרת האו"ם. זה בסך הכול צעד פוליטי הכרזתי ללא ערך משפט. כל הדבר הוא תרגיל להשתקת הלחצים הפנימיים של המדינות הללו, הקנדים, הבריטים, הצרפתים, הספרדים והשאר, מהאוכלוסיה המוסלמית שחיה אצלם ודורשת להעניש את ישראל, אז הם אומרים 'נכיר במדינה פלסטינית, שאין לזה כל ערך ובזה תבואו על סיפוקכם ותעזבו אותנו לשלום'".
על דבריו לפיהם אין כל ערך בהכרה במדינה לא קיימת, אנחנו שואלים מה למעשה הופך מדינה לקיימת ועו"ד בייקר משיב: "יש כללים בדין הבינלאומי לגבי מתי אפשר להכיר במדינה. אמנת מונטוודאו משנת 1936 קובעת כמה קריטריונים. צריכה להיות שפה משותפת, כאן אין להם בעיה, צריכים להיות גבולות מוגדרים ובזה יש להם בעיה, ושתהיה יכולת ממשל אחיד ואחראי וכאן יש להם בעיה רצינית מאוד, כי הם חלוקים בין הארגונים השונים. הם לא יכולים לקיים ממשל עצמאי ולקיים מחויבויות בינלאומיות. בנוסף לזה, מגילת האו"ם מחייבת מדינה שמצטרפת לארגון האו"ם להיות מדינה שוחרת שלום, וגם בקריטריון הזה הם לא עומדים. כך שבכל מקרה הם לא עומדים כמעט באף קריטריון כדי לקבל הכרה כמדינה".
הדברים הללו, מציין ומדגיש בייקר, מצטרפים לעובדה לפיה לאו"ם אין כל סמכות לכונן מדינות, כפי שההצבעה באו"ם על ישראל לא היא שיצרה את מדינת ישראל, אלא הביעה קבלה של החלטה שעד כה הייתה בגדר המלצה ובסופו של יום הישראלים הם שהכריזו על עצמאות שכתצוצאה ממנה ומהיכולת לממש מחויבויות ישראל הפכה למדינה, "אבל דבר כזה לא קיים אצל הפלסטינים, כך שהכול פיקציה".
עוד מזכיר עו"ד בייקר, שהיה מהיועצים המשפטיים שליוו את הסכמי אוסלו, כי ההסכמים ההם, שהפלסטינים עדיין מחוייבים להם, נקבע שלא ניתן להכריז חד צדדית על מדינה, ומעמד הקבע ייקבע אך ורק כתוצאה ממו"מ עם ישראל, מה שעדיין לא התקיים. הכרזה על מדינה פלסטינית, מסביר בייקר, תהווה הפרה של הסכמי אוסלו ותאפשר לישראל לפעול
במסגרת הסכמי אוסלו שהפלסטינים מחויבי עליהם אי אפשר להכריז באופן חד צדדי על מדינה. מעמד הקבע צריך להיות תוצאה של מו"מ עם ישראל, מה שעוד לא התקיים. המשמעות היא שמדובר בהפרה של הסכמי אוסלו מה שמאפשר לנו לפעול באופן עצמאי על פי האינטרסים שלה.
לטעמו של בייקר התכונה והשיח סביב מה שצפוי באו"ם בחודש הבא הוא לא יותר מהתרגשות תקשורתית שנובעת מהתלות של התקשורת בדרמות. "ניקח לדוגמא מדינה כמו קנדה, מדינה רצינית שיש בה אנשים רציניים עם יועצים משפטיים שיודעים טוב מאוד שאין ולא תהיה מדינה פלסטינית עד שהצדדים לא יסיימו את המתח והלחימה ויהיה מו"מ, אז במה הם עומדים להכיר? גם הבריטים יודעים זאת. הם לא לגמרי מטומטמים...".
האם הכרה כזו לא יכולה להניב איומים כאלה ואחרים מצידן של מדינות שידרשו דרישות כאלה ואחרות לגבי ניהול שטחי יהודה ושומרון? "הם יכולים להגיד מה שהם רוצים", אומר בייקר ומזכיר כי העובדה היא ש"הם מאיימים בהפסקת שת"פ ביטחוני, אבל אנחנו צריכים לפעול בהתאם לאינטרסים שלנו. אם אנחנו תחת איום ביטחוני ובנוסף לזה אנחנו מאמינים שכשנגיע למו"מ על השטח נדרוש את הזכויות ההיסטוריות והמשפטיות שלנו על השטח, זכויות שנובעות גם מהסכמים בינלאומיים, אז אנחנו צריכים לקבל תכתיב מהצרפתים או הבריטים על השטח של מדינת ישראל, איפה נוכל להקים ישובים או לא להקים? אנחנו לא צריכים להתקפל כדי למצוא חן בעיני מדינות העולם שלא נוח להם מול האוכלוסיה המוסלמית שלהם".
"אנחנו מנסים כבר שמונים שנה לנהל מדיניות הסברה כדי למצוא חן בעיני העולם, ואוהבים אותנו היום פחות ממה שאהבו אותנו לפני שמונים שנה. אין טעם שנמשיך לרוץ לקראתם. אנחנו צריכים לפעול לפי האינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלנו".