מפגינים למען החטופים ברחוב עזה בירושלים
מפגינים למען החטופים ברחוב עזה בירושליםצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

אסיפת מטה המשפחות להחזרת החטופים שלחה פנתה היום לראש עיריית ירושלים, משה ליאון, בקריאה לפעול לשינוי שמו של רחוב עזה בעיר הבירה - לרחוב החטופים, עד אשר ישוב החטוף האחרון.

"אנו, משפחות החטופים והחטופה, פונות אליך בקריאה לפעול לשינוי שמו של רחוב עזה בעירך לרחוב החטופים, עד אשר ישוב החטוף האחרון. שינוי שם הרחוב יישא מסר ברור ומוסרי בלב בירת המדינה: עד שכולם ישובו הביתה - החיים בישראל אינם יכולים להמשיך כרגיל", כתבו.

אני מאד מקווה שהדבר לא ייעשה. כמי שחקר את ההיסטוריה היהודית של עזה, ופירסמתי את מחקרי בספר 'קהילה יהודית בעזה' שיצא לאור בהוצאת מדרשת ירושלים - ובו גם פרק מיוחד על הקשר בין ירושלים ועזה - שם הרחוב עזה לא ניתן בגלל שלטון החמאס בעיר או האוכלוסיה הערבית שבה, אלא בגלל ההיסטוריה היהודית הארוכה של עזה מימי האבות ועד ימינו.

יש קשר הדוק בין עזה לירושלים. היישוב היהודי בעזה התחיל בקשר עם ירושלים, והסתיים בקשר לירושלים. על כיבוש העיר בידי יונתן החשמונאי בשנת ג'תרט"ו, 145 לפנה"ס, מספר מספר ספר חשמונאים א (פרק יא). "וייצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם ויבואו לעזרתו... ויעבור משם עזתה, וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה, ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם. ויקראו יושבי עזה לשלום, ויען להם יונתן שלום, ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה, וישלחם ירושלימה...". כך החלה האחיזה היהודית הראשונה בעזה - בהעברת קציני העיר כבני ערובה, מעזה לירושלים.

במאה ה-16 ישב בעזה הפייטן הנודע, רב העיר רבי ישראל נג'ארה, ולא הפסיק להתגעגע לירושלים. את שירו המפורסם 'יה ריבון עלם' המושר בכל ליל שבת, סיים במילים "לְמַקְדְּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, אֲתַר דִי בֵהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין. וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין, בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא". ובתרגום לעברית: למקדשך שוב ולקודש הקדשים, מקום בו שמחים הרוחות והנפשות. וישירו לך שירים ושבחים - בירושלים, עיר היופי.

בבית הכנסת של ר' ישראל נג'ארה בלב העיר עזה, היה עמוד שיש, שהתגלה בסוף המאה ה-19, ועליו הכתובת: "המלאך הגואל אותי מכל רע יזכני לעלות לירושלים". כן, היהודים בעזה מעולם לא הסתירו את כיסופיהם לירושלים.

וההתיישבות הסתיימה בירושלים - במסע 'יהודה השבויה' המודרני, השבוע לפני 20 שנה. תושבי נצרים, היישוב האחרון שנעקר בחבל עזה, נשאו על גבם את המנורה שעמדה בראש בית הכנסת של נצרים, וצעדו איתה ברחובות ירושלים, במעין שיחזור של מסע 'יהודה השבויה' החרוט על שער טיטוס ברומא, עם המנורה שדמותה הועתקה לסמל מדינת ישראל. אלא שבמסע 'נצרים השבויה' עם המנורה היה מסר כפול: אכן, יש פה מהלך של חורבן וגלות כמו בימי טיטוס, אבל - וזה האבל הגדול - אנחנו לא הולכים לרומא. אנחנו הולכים לירושלים!

לכן - חשוב שבירושלים יהיה רחוב עזה (בלי קשר למי שמתגורר בו). בכל מקרה, הפרוצדורה לשינוי שם רחוב של עיר כל כך ארוכה - כולל התנגדויות וכו' - שזה לא יקרה היום או מחר. בתקווה שכל החטופים יהיו בביתם הרבה לפני שהתהליך הזה יתחיל בכלל.