הכרזתו של קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, שנחשב לידיד ישראל, ביום שישי שעבר, כי ברלין לא תאשר העברת ציוד צבאי לישראל שישמש אותה במלחמה בעזה - בפועל מדובר בהטלת אמברגו נשק על ישראל - באה בשבוע שאמור היה להיות חגיגי ביחסי גרמניה-ישראל.
היום לפני 60 שנה, בכ"א באב תשכ"ה, 19 באוגוסט 1965, הגיש שגריר גרמניה הראשון רולף פרידמן פאולס את כתב האמנה לנשיא מדינת ישראל זלמן שז"ר. הקשרים בין שתי המדינות הפכו לרשמיים, כולל יחסים דיפלומטים וחילופי שגרירים. במקום חגיגות 60 לחילופי השגרירים, קיבלנו את ההצהרה המקוממת של מרץ, שהרגיזה מסתבר לא רק את אזרחי ישראל, אלא גם לא מעט מתומכיו הגרמנים.
היחסים עם גרמניה - אז עדיין רק גרמניה המערבית (איחוד שתי הגרמניות היה רק ב-1990) - היו בעייתיים מראשיתם, באופן טבעי, על רקע ההיסטוריה רוויית הדמים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר השואה.
שלוש שנים לפני כינון היחסים, נקלעו שתי המדינות למשבר ביחסים, על רקע פרשת המדענים והטכנאים גרמנים שעסקו במצרים בייצור טילים ובפיתוח נשק להשמדה המונית. בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי בטילי קרקע קרקע שנערך במצרים. במצעד של יום המהפכה, ב-23 ביולי, הוסעו הטילים על גוררות. המצרים טענו כי טילים אלו מיוצרים במצרים ושמם 'אל-קאהר', והם מסוגלים לפגוע בכל נקודה 'דרומה מביירות'. במקביל התפרסם שבפיתוח הטילים עובדים מעל 500 מדענים מגרמניה, שמסייעים גם בייצור מטוסי קרב ומפתחים מערכות נשק 'רדיולוגי' בלתי קונבנציונלי.
מדינת ישראל הזדעזעה. בדעת הקהל הישראלית התעוררו רגשות אנטי-גרמניים עזים. 'גרמניה האחרת', המונח שטבע בן-גוריון לגרמניה שאחרי השואה, הואשמה בכך שאזרחיה עוזרים לפתח נשק השמדה המונית נגד ישראל. האופוזיציה הראשית של אותם ימים, תנועת 'חרות' בראשותו של מנחם בגין, תקפה את הממשלה ששתקה, לטענתה, נוכח הסכנה, כדי לא לפגוע ביחסים עם גרמניה המערבית. "אתם שולחים 'עוזים' שלנו לגרמניה, והגרמנים נותנים בידי אוייבינו חיידקים", צעק בגין מעל במת הכנסת.
המשבר הסתיים בהתפטרותו של ראש המוסד איסר הראל, ולאחר שהתברר שהטילים המצריים היו יעילים רק לצורכי המצעד הצבאי.
דווקא המשבר הזה זירז את כינון היחסים בין שתי המדינות. נוספו לכך פרסומים על עסקאות נשק חשאיות בין ישראל וגרמניה, ובעיקר צוללות. הגרמנים הבינו שאי-אפשר להמשיך ולנהל את היחסים עם ישראל 'מתחת לשולחן' והרחק מעין הציבור, ושיש לכונן יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר ארתור בן נתן, וגרמניה שלחה לתל אביב את השגריר פאולס.
אלא שהשגריר החדש התקבל בישראל, 20 שנה אחרי השואה, ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. ראש האופוזיציה מנהיג 'חרות' מנחם בגין נשא נאום שבו האשים את ישראל כי בקבלתה את האמנתו של פאולס כשגריר, היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה. בגין עצמו מעולם לא דרך על אדמת גרמניה, והתפטר מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1983 שבוע לפני שעמד לקבל לביקור ממלכתי את קנצלר גרמניה הלמוט קוהל, שהיה ידיד ישראל אמיתי.
בגין הסתער על הקנצלר האנטישמי
על רקע גל ההכרזות השבוע במדינות תומכות ישראל כי יכירו במדינה פלשתינית, אותו מנחם בגין היה זה שהתעמת ישירות מול קנצלר גרמני עויין ישראל, הלמוט שמידט - בדיוק בנושא הזה.
באביב 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, אמר שמידט - שאביו היה יהודי - בשובו מביקור בסעודיה, כי עברה הנאצי של גרמניה מטיל עליה אחריות היסטורית כלפי שורה של עמים באירופה - וגם כלפי העם הפלשתיני, בשל העוול שנגרם להם מהקמתה של מדינת ישראל, תוצאה ישירה של השואה. הוא לא הזכיר את העם היהודי או את מדינת ישראל ברשימת העמים שגרמניה מחוייבת להם.
לא אדם כמנחם בגין יישאר חייב לקנצלר גרמני, בייחוד כשהוא מדבר על מדינה פלשתינית. ב-3 במאי 1981 הגיב בגין בעצרת בחירות בנתניה בהתקפה אישית חריפה על שמידט: "הוא רודף בצע. לנגד עיניו עומדים שני דברים: לקנות נפט בזול ולמכור נשק ביוקר... הר שמידט יודע את ההיסטוריה של גרמניה אבל לא את ההיסטוריה של העם היהודי. איך אפשר לומר בשחצנות שיש לעם הגרמני מחויבות לפלשתינאים ולא לומר שיש לאומה הגרמנית מחויבות מוסרית כלפי שארית הפליטה היהודית לכל הדורות?"
ובהזדמנות אחרת אמר בגין: "כולם שירתו בצבא הנאצי, לרבות אדון שמידט, אשר נשבע אמונים לפיהרר באופן אישי וקיים את שבועתו עד תום".
ומול אלו שתקפו את בגין על המשבר שיצר עם גרמניה, המשבר הקשה ביותר בין שתי המדינות, הכריז בגין: "השיבותי לו כמו שצריך. אני לא מוותר אפילו על מילה אחת ממה שאמרתי. ואם יש יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם - יהיה להם אף עקום!"
האמנם גרמניה אחרת?
אני מודה שעד לאחרונה, לאורך שנים רבות, הייתי חסיד אדוק של תפיסת 'גרמניה האחרת', אותו מונח שטבע בן גוריון לפני יותר מ-60 שנה, שפירושו שגרמניה של היום איננה גרמניה הנאצית, גרמניה שבעטה בלי היסוס בעברה הנאצי, סולדת מעברה האפל ומוכנה לשלם על פשעי הדורות הקודמים, ועל כן אין סיבה שלא לבוא איתה במגע. בן גוריון טען שלא ניתן להאשים את המדינה הגרמנית ואת העם הגרמני כיום באחריות מלאה על פשעי השואה.
רוב הקנצלרים הגרמנים אחרי מלחמת העולם השניה, החל מקונרד אדנהאואר שהביא להסכם השילומים בין שתי המדינות, דרך וילי ברנאדט שהיה הקנצלר הראשון שביקר בישראל (אם כי ממשלתו שילחה לחופשי את המחבלים שביצעו את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן), הלמוט קוהל, אנג'לה מרקל וגם מרץ עד כה, היו אוהדי ישראל בנפשם.
לכך אפשר להוסיף כמובן את הסיוע הביטחוני העצום שמדינת ישראל קיבלה מגרמניה מאז הקמתה - לא רק צוללות אלא גם טנקים, מטוסים (לא מטוסי קרב אבל מטוסי תובלה קלים מסוג דורניר), תותחים וטילי נ"ט. טייסים ישראלים אומנו על ידי חיל האוויר הגרמני וקצינים ישראלים התאמנו בבית הספר לקצינים של הצבא הגרמני. חילות האוויר של גרמניה - ה'לופטוואפה' - וחיל האוויר הישראלי מקיימים לא מעט אימונים משותפים, כמו שתי מדינות ידידות למופת.
גם ישראל מכרה נשק לגרמניה: פגזי מרגמה מתוצרת 'סולתם', תת-מקלעים מדגם 'עוזי', טילי ספייק נגד טנקים, ואפילו חכירת שבעה כטמ"מים מסוג איתן תמורת 900 מיליון אירו.
ביוני 2023, עוד לפני מלחמת שמחת תורה, פורסם כי גרמניה תרכוש מישראל את מערכת החץ בעלות של 4 מיליארד אירו וכבר בשנת 2025 תוצב מערכת החץ הראשונה באדמת גרמניה.
השבוע, אחרי החלטת הקנצלר מרץ, הוא הותקף קשות גם מתוך מפלגתו. סנטור התרבות היוצא של ברלין, ג'ו צ'יאלו, חבר מפלגתו של מרץ, כתב טור בעיתון 'בילד' : "אנחנו מונעים ציוד צבאי מישראל מתוך ידיעה מלאה כי אם ברלין או מינכן יותקפו, אנחנו נתחנן לכיפת ברזל. מדובר בהתנהגות שחצנית שאיננו יכולים להרשות אותה לעצמנו הן מבחינה פוליטית והן מבחינה מוסרית. האמברגו הזה הוא בגידה בערכים היסודיים שלנו".
מדינת ישראל, ואזרחי ישראל, צריכים להמשיך ולעקוב בעירנות אחר עמדותיה של גרמניה, כדי להבין במדויק אם גרמניה אכן נשארת 'אחרת', הוא שהיא חוזרת לרשימת המדינות האנטישמיות העויינות. האם הקנצלר מרץ יהיה תואם אדנאואר או בראנדט, או תואם הלמוט שמידט? האם קרבתו לנשיא צרפת מקרון תהפוך אותו לדה-גול חדש - הנשיא הצרפתי שהכריז בשנת 1961 'ישראל היא ידידתנו ובעלת בריתנו', ושש שנים אח"כ, בעיצומה של מלחמת הצלה של מדינת ישראל, הטיל אמברגו נשק מוחלט על ידידתו ובעלת בריתו?
--
מתוך 'חמוש במקלדת' שמתפרסם בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'