לפני שנה וחצי נפצעתי באורח אנוש בלחימה ברצועת עזה. במשך ארבעה חודשים שכבתי מחוסר הכרה, מנותק מהעולם, כשגופי נאבק לשרוד.
מאז אני עובר תהליך שיקום ארוך, מורכב ומאתגר, כזה שמעמיד אותי יום-יום מול גבולות היכולת הפיזית והנפשית שלי. כל פעולה פשוטה דורשת מאמץ אדיר, וכל התקדמות קטנה היא ניצחון אישי. אבל אני לא לבד. לצידי נמצאים לוחמים נוספים, פצועים, שנפשם וגופם נחרכו באש הקרב, והם ממשיכים להילחם, הפעם על החיים עצמם.
אזרחי ישראל ומשפחות כל החטופים, אל תלכו שולל! מיליוני דולרים משמשים בכל רגע להסיט את מבטכם מהאויב האמיתי הנמצא מעבר לגדרות.
את השביתה הקודמת שעשו ארגוני השמאל, כביכול למען החטופים, אני זוכר היטב. באותם ימים הייתי מאושפז בבית החולים, תלוי בטיפול רפואי שוטף. בשל השביתה, פצועים רבים כולל אני לא קיבלנו את הטיפול לו היינו זקוקים. תתארו לכם את הסיטואציה: חיילים שלחמו ונפצעו למען השבת החטופים, מוצאים את עצמם מוזנחים, ללא טיפול, בגלל מחאה פוליטית. זה לא רק אבסורד, מוחלט.
גם היום, כשמאות יוצאים לרחובות מתוך מחשבה שזה יסייע להשבת החטופים, אני מבקש לומר בצורה הברורה ביותר: במקום להפגין נגד הממשלה ובעד עצירת הלחימה, בואו למחלקות השיקום בבתי החולים. תביטו ללוחמים בעיניים, לאלה שנתנו את הגוף והנפש שלהם בשבילכם, בשביל החטופים ובשביל המדינה שלנו. תבואו ותירקו להם בפנים - כי זה בדיוק מה שאתם עושים כשאתם בוחרים לשבות על חשבון מי שנשכב על קו האש בחזית.
המחאה שלכם לא מחזירה את החטופים. היא לא מחזקת את הלחימה, היא לא תורמת לביטחון. היא משדרת חולשה, מבולקות, ובעיקר - ניתוק. אם אתם באמת מאמינים שהדרך שלכם נכונה, אז תעמדו מול הלוחמים ותגידו להם בקול: הדם שלכם, הפצעים שלכם, והצלקות שלעולם לא יגלידו - לא שווים בעינינו כלום. תגידו להם שהמאמץ שלהם היה לשווא. תגידו להם שהמדינה שהם נלחמו עליה לא עומדת מאחוריהם.
אני לא כותב את הדברים מתוך כעס אישי, אלא מתוך כאב עמוק. כאב של לוחם, של אזרח, של אדם שראה את המחיר האמיתי של המלחמה. כשאתם חוסמים כבישים ומשתקים את המדינה, הדבר האחרון שאתם עושים זה להחזיר את החטופים. אתם רק מעמיקים את השסע, מרחיקים את האחדות, ומחלישים את החזית.
למשפחות השכולות אני רוצה לומר - אנחנו איתכם. מחבקים, מצדיעים, זוכרים. אתם לא לבד. כדברי הנביא ירמיהו: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
כפיר זר הוא לוחם שריון שנפצע קשה ברצועת עזה ונמצא כעת בתהליך שיקום.