יש רגעים שבהם משפט אחד מצליח לחשוף אמת עמוקה יותר מכל כותרת. דווקא מתוך הקלטות שפורסמו לאחרונה, צף משפט שמגלם את שורש הכשל שהוביל לאסון. במאמר זה אתמקד באותו משפט, ואנסה להאיר דרכו את חטא ההיבריס: חטא הזחיחות והיוהרה, שהוביל אותנו למקום שבו היינו
ראש אמ"ן לשעבר, אהרון חליוה, קיבל במה תקשורתית בחדשות 12 בליל שבת האחרון. חשיפת ההקלטות שלו, שלמרבה הפלא עברה את אישור הצנזורה, סיפקה מספר "פנינים" ותובנות על מה שקרה שעות לפני האסון ובכלל. בין שלל הדברים שנאמרו, בלט בעיניי קטע אחד שלא זכה לתשומת לב רבה ברשתות החברתיות, אך הוא בעיניי המפתח להבנת עומק הכשל.
"הרבה אומרים את זה (שקרה לנו נס). אח שלי אומר, צריך כל שנה לשנות את תאריך יום העצמאות ממאי לאוקטובר. קרה לנו נס, כי אם הם (החמאס) היו מבינים שאנחנו מפגרים פה, אנחנו הזחוחים פה, הם היו עושים הרבה יותר". בנקודה הזו עצרתי, צילמתי מסך וציטטתי. הקטע הזה, שלא עורר דיון רב, חושף בעיניי את כל הסיפור.
ראשית, חליוה מודה יחד עם הדובר הנוסף, ש"קרה לנו נס". קשה לומר זאת, אך אכן מדובר בנס. אילו חמאס היו פועלים לפי תוכניתם המקורית, מבלי "לבזבז" זמן על אונס, ביזה והתעללות, ייתכן שמספר הנרצחים היה מוכפל. אם חיזבאללה, שהיה ערוך ומוכן בגבול הצפון, היה פותח חזית במקביל , אזי ממדי ההרס והאובדן בצפון היו עלולים להאפיל על הדרום. עצם העובדה שהמילה "נס" נאמרת מפיו של קצין בכיר ולא של רב או איש דת , מעידה עד כמה המצב היה חמור וחסר שליטה.
המשפט של אחיו, על שינוי תאריך יום העצמאות ממאי לאוקטובר, עורר בי תחושת כעס. עם כל הכבוד ללוח הלועזי, יום העצמאות שלנו נקבע לה' באייר , תאריך עברי בעל משמעות לאומית ודתית עמוקה. אני מכיר את חודש אייר, לא את מאי. אני מדבר על תשרי, לא על אוקטובר. מתי נחזור לדבר בשפתנו הלאומית?
ולבסוף הזחיחות. היא אם כל חטאת. חטא ההיבריס, היוהרה, הפיל אימפריות לאורך ההיסטוריה, והוא ממשיך להפיל גם היום. מעניין שההקלטות פורסמו דווקא בליל שבת, ערב פרשת "עקב", שבה נאמר: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל..."
לפני חמישים שנה בדיוק מאותה שבת שמחת תורה, לאחר מלחמת ששת הימים, חווינו תחושת אופוריה דומה שהביאה עלינו את מלחמת יום הכיפורים וטלטלה את המדינה. גם אז התרחש נס: העובדה שהמלחמה פרצה ביום הכיפורים אפשרה גיוס מהיר של חיילי מילואים מבתי הכנסת ,מהלך קריטי להצלת המדינה לאחר שהבינו בדיוק איך הופתענו ואז הייתה תגובה בהתאם.
חליוה אמר באותן הקלטות שאסון כזה עלול לקרות כל חמישים שנה . חשבתי על זה שתקופה של 50 שנה זה בעצם דור וחצי. ככל שהזמן עובר, הביטחון העצמי גובר, והזחיחות מעוורת עיני חכמים, קצינים ומומחים. ללא ספק "ההיסטוריה חוזרת" וחזרה ולא בצד שלנו.
אם כבר בהיסטוריה והיבריס עסקינן, אזי המילה "היבריס" מקורה ביוונית. כבר באפוס היווני העתיק, סיפור סוס טרויה מדגים זאת היטב. לפי המיתוס, היוונים, לאחר מצור ארוך על העיר טרויה, בנו סוס עץ ענק והעמידו אותו כמתנה לכאורה. הטרויאנים, מתוך תחושת ביטחון עצמי וזחיחות, הכניסו את הסוס לעירם.
הם לא העלו בדעתם שמדובר בתחבולה. בלילה יצאו לוחמים יוונים מתוך הסוס, פתחו את שערי העיר וטרויה נפלה. זה חטא ההיבריס: האמונה שהכול בשליטתנו וזה מה שהוביל לחורבן. אסור לנו לחזור על אותה טעות. הזחיחות היא אויב שקט, אך קטלני.