בשבועיים האחרונים הוצפתי (מחילה, אבל אין לי מילה אחרת) בבקשות ממחנכים לגבי איך לפתוח את הפגישה הראשונה מול ההורים וכן את הפגישה הראשונה מול התלמידים.
כידוע לפני ארבעים שנה, כשמחנך העיר להורה על הילד שלו, התלמיד חטף נזיפה עוד לפני שהמחנך בכלל הספיק להתקשר בערב לבית ולשוחח אודות המקרה שקרה.
היה כבוד למורים ומילה של מחנך נחשבה לדבר קודש. היום מחנך עומד מול כיתה ומקדיש יותר משאבים למה לא לומר בכדי שחלילה התלמיד שהצליח להתגנב עם שעון חכם ולהקליט אותו, לא יעביר להורים שישתמשו בזה נגדו בתלונה שהם הולכים להגיש באגף החינוך של המועצה.
נשמע לכם מוגזם? עוד לא ראיתם כלום. ובדיוק בגלל זה המחנכים יודעים היום שהפגישה הראשונה שלהם למול ההורים חייבת להיות מדויקת, מרשימה וחדה בהתאם לכלל: אין הזדמנות שניה לתקן רושם ראשוני.
אז בדרך כלל מה שאני נוהג לומר למחנכים זה שאתם יכולים לאכול את הראש להורים שעה וחצי על השראה, מטרות ויעדים ואיזה תלמיד אתם רוצים לגדל...
ואתם יכולים לבחור בדרך הפשוטה יותר: להכניס את אומנות הסטוריטלינג לכיתה ולתת להם לחוות ולהבין לבד, לאיזה בן אדם הם היו רוצים שהילד שלהם יגדל.
אבל השבוע נדמה לי, כל המחנכים והמחנכות במשרד החינוך קיבלו תשובה פשוטה לשאלה אם איזה סיפור לפתוח את אספת ההורים שלהם ועם איזה סיפור לפתוח את המפגש הראשון למול התלמידים.
השבוע נחשפתי לדמותה הייחודית והמרשימה כל כך של אמונה יהודית דנינו ז"ל שנהרגה מפגיעה של משאית בדרום הר חברון.
ואם עוד התלבטתם עם איזה סיפור לפתוח את אספת ההורים וכן את הפגישה הראשונה שלכם למול התלמידים, תקשיבו למקרה הבא שבו הגדלות וההשראה של תלמידה אחת, פשוט המריאה ונהפכה לכוכב הצפון שאליו מאוד כדאי שנכוון את ילדינו ותלמידנו.
כל מחנך מכיר את הסרט של הטיול שנתי על מקומות הלינה שלו:
כמעט תמיד יהיו דמעות ותסכולים וההוא שלא רוצה להיות באותו חדר עם הראשון שמצידו בכלל לא סגור שהוא רוצה להיות באותו חדר עם השני והשלישי שמצידם עדיין לא סגורים על זה אם בכבוד שלהם בכלל להיות ביחד עם הרביעי.
טיול שנתי עבור התלמידים הוא רגע השיא שהם מצפים לו כל השנה ובדיוק בגלל הסיבה הזו, גם התלמידים הטובים עם הלב הענק, לא כל כך מהר ממהרים לוותר על חדר החלומות שלהם ולהקריב את המקום שלהם בשביל תלמיד שקוף שאין לו עם מי להיות.
ואז, בכתבה על אמונה יהודית ז"ל, קראתי שהיא אמרה למחנכת שלה בטון חד משמעי בנוגע לכל הסרטים שכל כיתה אוכלת עם הטיול השנתי והמקומות של החדרים:
'שימי אותי עם מי שצריך בחדר. אם יש מישהי שאין לה עם מי להיות - שימי אותי'".
אם אין לכם שום קשר לעולם החינוך, בחיים שלכם לא הובלתם כיתה ולא חוויתם את הכאב ראש הזה שנקרא סידור מקומות לינה בחדרים של הטיול השנתי, יש מצב שתדלגו על המשפט ה זה ותעברו הלאה. אוקי, אז אמרה.
אבל אם יש לכם קצת מושג. משהו. ולו קלוש...אין מצב שלא תתפעלו ממנו בדיוק כמו שאני התפעלתי.
ולמה? כי המשפט הזה מייצג בעיניי את תמצית האנושיות באופן המזוקק ביותר שלה.
הנה תלמידה שמוכנה להקריב את כל חווית הטיול השנתי שלה ולו בכדי שאף תלמידה אחרת מהכיתה שהיא גם לא צריכה להיות חברה שלה, תיפגע. מדהים.
לפעמים לא צריך לפתוח את 'המסילת ישרים' וללכת למדף של גדולי המוסר בשביל לקבל השראה.
לפעמים ההשראה הזו נמצאת כאן, ממש לידנו, כמו משל האוצר של רבי נחמן.
לאיזו דרגה של חסד, אינטליגנציה רגשית וחברתית ואכפתיות נערה צריכה להגיע בשביל שהיא תוכל להגיד בכנות את המשפט הזה למחנכת שלה?
לאחרונה ראיתי שמשרד החינוך פרסם בפייס שלו בכל יום מחדש את המדליות שתלמידנו המצויינים (בלי צחוק...) הביאו מהאולימפיאדות של המתמטיקה, הכימיה והפיזיקה.
זה מאוד מרשים. באמת. איך שלא הופכים את זה גם ממש לא מובן מאליו.
אבל יודעים מה?
המשפט הזה של אמונה יהודית, שווה בעיניי הרבה יותר.
תגידו: למה צריך כל הזמן להשוות ומה הקשר בין זהב בפיסיקה לנערה עם לב של זהב?
לא יודע. אולי כדאי שתתחילו בלשאול את ההורים שמגיעים לאספות הורים וכל כך חשוב להם קודם כל לדעת מה הציונים של הילדים שלהם במתמטיקה ובסוף אם בכלל, הם מגיעים לשאלה:
"תגיד אבינועם, ואיך הילד שלי מתייחס לחברים שלו?". המשפט הזה של אמונה ז"ל מראה שאפשר לגדל כאן בני אדם עם לב פועם, נושם, ענק.
כמה שיעורי חברה אפשר להעביר רק על המשפט הזה של אמונה. רק על מה המסר שלו. רק על הסאבטקסט. מה לא אמרו על דור הטיק טוק...מכונס בעצמו. סוציומט. זומבי על סטרואידים...
אז הנה לכם: אמונה יהודית ז"ל. נערה בסך הכול בת 15 שהמסר של ההתנהגות שלה. המסר של האכפתיות שלה שואג מסוף העולם ועד סופו וטוחן שבעה שערי רקיע:
תפסיקו להספיד את הדור הצעיר שקם לנו והוא אפילו יותר צעיר מהדור של האריות שנלחם בעזה.
זה דור עם פוטנציאל מרהיב ומדהים ולפעמים, כמו במקרה של אמונה, הזרעים כבר נובטים וזה פשוט מחזה מרהיב ויפייפיה. אמונה יהודית יקרה...תהי נא בבקשה מליצת יושר על עם ישראל על החטופים. על החיילים שמחרפים את נפשם בחזית. על המשפחה שלך.
את ההקרבה שלך בטיול השנתי אני אקח איתי הלאה ובעזרת ה' עוד אלפי בני נוער, מחנכים ומורים ישמעו עליו ויחיו אותו ולפיו. צדיקים במיתתן קרויים חיים. גם צדיקות. יהי זכרה ברוך.