סופי קובזנצב, מומחית למדיניות רוסיה במכון משגב לביטחון לאומי מטילה ספק בסיכויי התיווך של טראמפ בין זלנסקי לפוטין במאמציו לחדול את המלחמה בין רוסיה ואוקראינה.
"המצב מורכב מאוד, על אף האופטימיות שטראמפ משדר החל מהפסגה באלסקה עם פוטין וגם אמש במסיבת העיתונאים", היא אומרת וקובעת כי "הפערים בין הצדדים, רוסיה ואוקראינה, מאוד משמעותיים".
"רוסיה הציבה מספר דרישות, כאשר המשמעותיות ביותר הן אי הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו, מה שמשפיע על עצמאותה וריבונותה של אוקראינה, וכן ויתורים טריטוריאליים נרחבים, לרבות הכרה בחצי האי קרים כרוסי וויתור על שטחים בחבל דונבאס, ובפרט בדונייצק, כולל שטחים שרוסיה אפילו לא כבשה". הדרישה הרוסית שעליה היא לא מוכנה להתפשר, אומרת קובזנצב, מגיעה כאשר רוסיה במציאות בעייתית מבחינתה: "ראשית, מצבה במזרח התיכון הורע. היא מאבדת את האחיזה בסוריה ונתפסת כבעלת ברית "בעייתית" לאיראן. שנית, היא איבדה את מעמדה ותפקידה כמתווכת באזור אסטרטגי עבורה, אזור הקווקז, בשיחות שהיו בין אזרבייג'אן לארמניה".
מנגד, בצד האוקראיני "יש דרישה מרוסיה לסגת מכל השטחים שכבשה, לרבות חצי האי קרים, ולפעול למען עצמאות וריבונות אוקראינה. המשמעות של דרישה זו היא עצמאות ביטחונית. אוקראינה חזרה ודרשה להצטרף לנאט"ו במהלך כל שנות הלחימה. מעבר לכך, עבור אוקראינה ואירופה יהיה כאן מחיר כבד לשלם אם אוקראינה תוותר על השטחים שנכבשו על ידי רוסיה, כיוון שהדבר יגביר את החשש ואולי אף את ההיתכנות לעימות צבאי עתידי בין רוסיה לנאט"ו. כך שהפערים כאן הם מאוד גדולים".
באשר למניע שמוביל את טראמפ למאמצי הגישור והתיווך מציינת קובזנצב כי על אף שאינה מומחית לטראמפ עצמו ולמדיניות האמריקאית, להבנתה מדובר בשילוב אינטרסים. "הסנקציות על רוסיה פגעו בכמה פרויקטים משמעותיים שהיו לארה"ב ורוסיה, לרבות בתחום האנרגיה וטראמפ מעוניין לחדש אותם. שנית, אני חושבת שהוא רוצה להצטייר כמי שעשה סדר ב"בלאגן של ביידן" ולרשום גם הישג אישי בדמות פרס נובל לשלום".
על יחסו הנעים, יחסית לביקור הקודם, של טראמפ כלפי זלנסקי, סבורה קובזנצב כי אין לחוש מופתעים כאשר מדובר בטראמפ המתנהל באופן תכליתי וממוקד במטרתו. "כרגע המטרה שלו היא להביא את רוסיה ואוקראינה לפסגה ובה שני הצדדים יהיו נכונים לשיח ולויתורים. מכאן גם הגישה "הרכה" שלו כלפי זלנסקי".