האחדות שאנו זקוקים לה אינה יכולה להישען רק על כאב משותף, אלא על אמונה בקב"ה וחזון של חברת מופת.
מאז אסון שמחת תורה אנו שומעים שוב ושוב על הצורך באחדות. ברור לכולנו - האחדות היא שמביאה עוצמה לצבא, לחברה, ולכלל העם. אך אחדות איננה יכולה להיות מושג ערטילאי, סיסמה ריקה או תגובה לאירוע טראומטי. כדי שתהיה ברת־קיימא, היא חייבת להישען על יסודות מוצקים המשותפים לכולנו.
אני מציע שני יסודות כאלה:
האמונה בקב"ה - אלפיים שנות גלות לא הצליחו למחוק את זהותנו, משום שהחזקנו באמונה. האמונה בקב"ה, והאמונה שיום יבוא ונשוב לארץ ישראל ולירושלים. עובדה היסטורית היא שהאמונה היא שהחזיקה אותנו עם חי וקיים.
והנה, דווקא בימים אלו, לאחר שמחת תורה, אנו עדים להתחדשות אמונית גם בקרב יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. שמענו חטופים משוחררים מספרים על תפילות, על תחושת יד אלוקית מלווה. חיילים ואזרחים רבים מדברים על אמונה ככוח מניע. זהו מכנה משותף אמיתי ועמוק.
חזון חברת המופת - אחדות איננה יכולה להתקיים סביב "ביחד" בלבד. היא זקוקה ליעד. היעד הזה הוא הקמת חברת מופת בארץ ישראל. יש שיקראו לזה "עם סגולה", יש שידברו על "חברה מוסרית וצודקת". אך במהות מדובר באותו רעיון: חברה שתהיה דוגמה לעולם - ביושר, בחסד, בצדק ובאחריות. זהו הייעוד שלנו מאז ומעולם, להיות אור לגויים לא רק בכוח צבאי אלא באיכות החיים והערכים שאנו מציגים.
האחדות שאנו מחפשים לא יכולה להיות תולדה של אסון בלבד. עליה להיבנות על תודעה ועל חזון. אם נצליח לאחד את העם סביב שני יסודות אלה - אמונה בקב"ה וחזון חברת מופת - נוכל להפוך את הכאב הגדול לכוח אדיר, ולהוביל את עם ישראל אל עתיד של תיקון ועשייה גדולה.