שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן שכט סעיף ו: עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפילו סתם - יוצאים עליהם בכלי זין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש - מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא.
מי הם ה"יוצאים עליהם בכלי זין"? כל מי שיכול. האם לומדי תורה פטורים? מי אמר? כמו כן, האם קיימת אבחנה ביחס לטיבן של אותן עיירות?
אתם טוענים שכל עוד העומדים בראש הצבא אינם אנשים כשרים - אין לצאת למלחמה. אך הבה ונבחן:
בספר מלכים ב, פרק יד, מתואר ירבעם בן יואש:
“ויעש הרע בעיני ה'… הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלוהי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא… ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.”
לדברי רד"ק, לא בזכות תשובה נושעו אלא מתוך רחמי ה' שראה את עוני ישראל. גם רלב"ג מפרש כי אף שעם ישראל עזב את ברית ה', בכל זאת ריחם עליהם ה'.
וכן במלכים א, פרק כ, מתואר אחאב, עובד עבודה זרה, שאל את הנביא מי יאסור את המלחמה. אמר לו הנביא: “אתה.” מפרש רד"ק: אחאב חשב שהנס לא ייעשה על ידו מחמת עוונותיו, אך הנביא השיב שדווקא הוא יוביל.
כך גם ירובעל, שהיה עובד עבודה זרה, ובכל זאת נקרא להושיע את ישראל (רלב"ג, שמואל א יב).
כתב הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, בהתייחסות לדבריו של הרב זווין:
“בני תורה ובני ישיבות מחויבים ללכת לצבא… נעיין ונראה ההפרש שבין הצבא של היום לצבא של הקדמונים… רוב הנכנסים לצבא מהיראים ושלמים יוצאים עקודים ונקודים, אין בהם מתום. חוב קדוש הוא לדרוש שבני הישיבות ישתחררו מעבודה זו כדי שיהיו בישראל לומדי תורה.”
ואולם, אילו סבר הרב פרנק זצ"ל שבני תורה פטורים מעצם הדין, לא היה נזקק לטעם זה. וכי כבר אי אפשר לסמוך על בני תורה שיעמדו מול הנחשול העכור של ההווי החילוני?
נוסף לכך, יש האומרים שלומדי תורה נחשבים ללוויים, ולכן אינם יוצאים למלחמה. אך אין זה נכון. גם לוויים יוצאים למלחמת מצווה.
כך נאמר על בניהו בן יהוידע (שמואל ב כג): “הוא הכה את שני אריאל מואב… והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג.”
בגמרא (ברכות יח, ב) מפרשים: “שריבה וקיבץ פועלים לתורה… שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני.”
ומוסיף רד"ק: אף שהיה כהן ואסור להיטמא למתים, הרי שלהילחם באויבי ה' זו מצווה, ולא חלקה התורה בין כהנים לישראל.
וכן בעניין חצי שבט מנשה - הם צורפו לעבר הירדן כדי לחזק שם את כח התורה. כותב העמק דבר (דברים ג): משה ראה שכח התורה שם מועט, לכן שתל ביניהם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ. ואף על פי כן, אותם גדולי תורה יצאו למלחמה, כפי שנאמר ביהושע: “ואתם תעברו חמשים לפני אחיכם כל גיבורי חיל ועזרתם אותם.”
חצי שבט מנשה - גדולי תורה - אף הם יצאו למלחמת כיבוש הארץ. הנביאה דבורה קראה למלחמת המצווה בשם “עזרת ה'”. אין עוד מצווה שנקראה כך.
חרדים - שובו לדרכה של תורה!