רועים, מגרשים ומנצחים
רועים, מגרשים ומנצחיםצילום: אלישע ירד

סיפורו של מאחז הפלישה הערבי "דיר עלא" שבא אל קיצו בשבועות האחרונים, משקף שוב את התפקיד החשוב שתפסו חלוצי ההתיישבות היכן שהמדינה הפקירה ביודעין.

מה שהחל אך לפני שנים בודדות בכמה אוהלים בודדים שצצו בשמורה ההסכמית בגוש עציון ממזרח למעלה עמוס, הפך לנחיל השתלטות מאסיבי ברכסים ממזרח לישוב. קווי מים נפרסו, כבישים נפרצו ואוהלי הבד הפכו לבתי בלוקים שמילאו את המדבר.

לצד פזורת רשיידה - שבט בדואי רצחני שהפך לשליט הבלתי מעורער במדבר יהודה, צמח לו כפרון ערבי חדש, מן שלוחה קדמית של הכפר קיסאן שכונה "דיר עלא". עשרות משפחות ערביות מהכפר עברו להתגורר בו, ובכל שנה התרחב המאחז פנימה לתוך המדבר, ואף העז בעזות מצח להציב לעצמו שערים שסגרו את שבילי העפר למטיילים.

על בתיו התנוססו שלטי הנצחה למדינות העולם והארגונים הזרים שתרמו מכספם לביסוס המדינה הפלסטינית, והרש"פ גם היא תקצבה בנדיבות את יושבי המקום שמילאו את תפקידם נאמנה בכיבוש השטח. הבנייה הייתה כל כך אינטנסיבית, שמי שטייל במקום עד לפני מספר חודשים היה יכול להבחין במשטחי בלוקים חדשים על כל גבעה קירחת באזור, מוכנים ומזומנים לבנייה מהירה. מדינת ישראל, גם הפעם, עמדה מנגד ולא עשתה דבר.

גבעת 'נודע ביהודה' שהוקמה מחוץ לגדר הישוב מעלה עמוס הייתה הסנונית הראשונה בהתעוררות יהודית בגזרה. אחריה, לפני כשנה, הוקמה גבעת מקנה אברהם שהחלה לחלוש על המרחב, ובאמצעות עדר צאן ושטחים חקלאיים החלה לנסות לבלום את מפלצת ההשתלטות הערבית.

סדרת תקיפות חוותה הגבעה מצד מאחזי הפלישה הערבים באזור - לצד פינויים והתנכלויות מרשויות המדינה, אך אלים מכולם היה המאחז דיר עלא. 3 תקיפות קשות בתוך חודשים ספורים ביצעו מחבלי המאחז, בהן נפצעו בין היתר הנערים בשלוש התמונות המצורפות.

אם שם חשבו שהאלימות והטרור ירתיעו מישהו בגבעה - פחות מ24 שעות לקח להם לגלות שטעו, ובגדול. אחרי כל תקיפה התייצבו שוב רועי הצאן כבר למחרת היום באותה הנקודה בדיוק ואפילו התקדמו לעיתים ברעייה לשטחים קדמיים יותר. אם הרועה שנפצע טרם התאושש, את מקומו מילא מיד רועה אחר שהתנדב למשימה. תקיפות נוספות שניסו להוציא לפועל נבלמו בנחישות בידי הבחורים. המסר היה ברור: נגן על עצמנו בכל מחיר. התגובה המיידית לכל פעולת טרור מצידכם - תהיה התקדמות לשטח חדש.

התקיפה השלישית שבוצעה בידי עשרות ערבים ולא הצליחה להשיג את מטרתה, הייתה הקש ששבר את גב הגמל. ערביי המאחז דיר עלא החלו לפרק את בתיהם שנבנו בכסף אירופאי שמן, ולהעביר את מיטלטליהם 4 ק"מ מערבה בחזרה לתוך הכפר. משאיות וטרקטורים עמוסי עגלות נסעו הלוך וחזור במשך 2 יממות רצופות כדי להוביל את כל אימפרית ההשתלטות שהקימו על אדמות השמורה ההסכמית. כדרכם של בני ישמעאל דאגו להשחית כל דבר שלא הצליחו לקחת. עדרי עיזים הוכנסו לחצרות הבתים כדי לכרסם את תום את העצים שלא יישארו חלילה ליהודים, את בתי הבלוקים שהצליחו - שברו ואת צינורות המים שפרסו לאורך המדבר היישר מגניבת מקורות משובחת קיצצו לחתיכות. על הדרך הציתו את אחת החורבות הריקות שנשארו ומיהרו להאשים את "אלימות המתנחלים". בכל זאת צריך לדאוג לתקציבים לשנים הבאות.

הרמת הראש והעזות שאפיינה אותם בשנים עברו בהן התרגלו לעשות ככל העולם על רוחם, התחלפה בהכנעה ושפיפות קומה. לתושבים מהגבעה שערכו סיור בשטח באמצע פירוק הבתים האינטנסיבי, נופפו מרחוק כמה מהערבים בידיהם ובחולצתם כאומרם "חלאס, שחררו, נכנענו. אנחנו הולכים לבלי שוב".

לפני שבועיים עזבו המשאיות האחרונות את המקום, מותירות מאחוריהן ענן אבק, הריסות ואדמה קירחת מרעייה בלתי מבוקרת כמו שרק ערבים יודעים לעשות.

זה נשמע גם היום דמיוני, בטח לתושבי האזור שהכירו מקרוב את המצב הקודם, אך אחרי עזיבת מאחז הפלישה "דיר עלא" לא נותר כיום אפילו מבנה השתלטות אחד מחוץ לשטח הבורגני של קיסאן. הכפר שהיה סמל לבנייה בלתי חוקית חסרת מעצורים, חזר למימדיו המינימליים. הרי מדבר יהודה ממול מעלה עמוס נקיים כעת ומחכים ליהודים שיבואו לטייל.

בכפר אלמיניה השוכן מצפון לקיסאן שפרס גם הוא בשנים האחרונות זרועות השתלטות פנימה לתוך המדבר, המצב כיום דומה. מאחזי ההשתלטות סולקו אחרי מערכה ממושכת, והערבים נסוגו לקו הבתים בכפר. מי שיצא לטיול מתקוע למעלה עמוס דרך השמורה ההסכמית, לא ייתקל ולו בערבי אחד. רועי הצאן שיפגוש בדרך יהיו נערים מנקודות ההתיישבות הסמוכות שנמצאים מדי יום בשטח כדי לסכל כל ניסיון התקרבות ערבי נוסף.

זהו אמנם חלק קטן ממדבר יהודה שעדיין סובל ברובו מהשתלטות ערבית כמעט חסרת תקדים ביחס לכל אזור אחר ביו"ש, אולם פעילי ההתיישבות באזור ממש לא מתכננים לשבת בחיבוק ידיים. גבעת מקנה אברהם וחברותיה יתבססו בעז"ה, ולצידן תוקם בקרוב עוד רצועה של גבעות. בגבעה כבר מציבים את היעד לשנים הקרובות: הקמת רצף טריטוריאלי יהודי דרומה עד אתר אום דרג' ויישובי הר חברון. זהו שטח שעמוס לעייפה כיום באלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים, אך זו רק שאלה של זמן עד שגם אלו ייאלצו לפנות את מקומם לטובת בעלי הבית האמיתיים שישובו לאדמתם.

ואחרי שסיפרנו כאן את כל ההצלחה ההיסטורית שחולל קומץ הנערים החלוצים הזה, חשוב להבין עד כמה הם פשוט בודדים במערכה הזאת למרבה הצער. השבוע יצא לי לחזות בהפקרות הזו במו עיני. יצאתי לסיור עם אחד הבחורים ממקנה אברהם ברכס הבא מדרום לגבעה, ולעינינו נגלה מחזה מקומם. לאור יום עמלו עשרות ערבים על הקמת מאחז חדש בלב השמורה ההסכמית. הציוד כולו היה חדש מהניילונים ונתרם זה עתה בידי הרשות הפלסטינית. קונסטרוקציות ברזל לבנייה מהירה, מיכל מים חדשים, יריעות ומה לא. הכל הובא למקום בעזרת משאיות ומומן בכסף ממשלתי פלסטיני, שכלל מן הסתם גם תרומות זרות אחרות.

בגבעות גוש עציון, מנגד, רק בסוף השבוע האחרון התרחש הרס ברוטאלי בשתיים מהן בידי רשויות מדינת ישראל, שכלל החרמת ציוד בנייה ומיכלי מים לשתייה. לראות את אנשי הרש"פ פורקים משאית שלמה מלאה במיכלי מים לבנים גדולים, כשרק לפני רגע כמה ק"מ משם פועלים ערבים אחרים שהובאו בידי המנהל האזרחי העמיסו למשאית צה"לית את מיכל המים הבודד שרכשו בגבעה בכספם הדל, היה פשוט מוציא מדעת. מעולם הניגודיות בין תמיכת הרש"פ בפעיליה להפניית העורף של מדינת ישראל לאזרחיה-חלוציה לא הייתה בוטה יותר.

ואם לא די בכך, השמורה ההסכמית כולה נמסרה בהסכמי אוסלו לרשות הפלסטינית והוגדרה כ"שטח B". ההסכם הותנה בכך שעל הרש"פ לשמור על האזור כשמורת טבע, אולם זאת אפילו לא ניסתה להעמיד פנים של קיום התנאים ופתחה במבצע בנייה פרוע לאורכה ולרוחבה. כך נוצר מצב שבמשך עשרות שנים לא אכפה המדינה מאומה מהבנייה הבלתי חוקית, ואנשי ההתיישבות שהיו כבולים במחסום תודעתי של חלוקת אוסלו נמנעו גם הם מלהתיישב באזור ולנסות להשיב מלחמה שערה. בגבעת מקנה אברהם שהחליטו לקפוץ למים ולשבור את הטאבו הזה, נאלצו ועודם נאלצים להתמודד גם עם אמירות ונסיונות החלשה מבית. "מה אתם יושבים בשטח B, זה לא ריאלי", "סתם יפנו אתכם, אין למקום אופק הסדרתי" ועוד כהנה וכהנה, ואפילו הכפשות של ממש מצד גורמים בהתיישבות שמנסים להתנכל להם בכל דרך בשל קטנות אמונה וקוצר רואי.

בגבעה חושקים שיניים ושותקים. התוצאות מדברות בעד עצמן. מוטב לספוג עלבונות ולהמשיך לחלץ את רגבי אדמתה של ארץ מולדתנו מיד העריצים שחיללוה. "אין לי מה להתווכח איתם", אמר לי השבוע אחד הבחורים.

"שיצאו רגע מהמזגן ויגיעו לראות בעיניים מה קורה פה. מי שהגיע לכאן פיזית לא היה צריך אפילו להסביר לו. תושבים מהישובים ליד, מטיילים, כל מי שנקלע לאזור משפשף עיניים בתדהמה ומספר על המצב המאיים ששרר כאן אך לפני שנתיים. את הכוח להמשיך אנחנו שואבים מהסיפורים הללו ומהידיעה הברורה שהקב"ה מלווה אותנו בכל צעד. אנחנו מצידנו רק התחלנו".