לזכר בנה, סמ"ר נתנאל פסח הי"ד שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה לפני כשמונה חודשים, הקימה רויטל את מיזם 'אני רואה אותך'. בראיון לערוץ 7 היא מספרת על נתנאל שבעיניו לא היה אדם כלשהו שקוף.
"בחרנו לצאת במיזם 'אני רואה אותך' כי נתנאל ראה את השקופים שבחבורה, את האנשים שלא כל כך מתייחסים אליהם ולא כל כך רואים אותם, ותמיד ידע לשבת לדבר עם חברים שלו, להוציא אותם מהרגעים הקשים עם הצחוק והקלילות שלו. בחרנו לצאת במיזם הזה לחלק מרק חם לכל מי שנמצא במצוקה, לחיילים האהובים שלנו בצמתים".
המיזם החל בצומת גוש עציון, שם חילקה המשפחה מרק לחיילים בצירוף פתק המספר מעט על דמותו ואישיותו של נתנאל, ומכאן התרחב המיזם לעוד רבים שקיבלו את החיבוק החם ברוחו של נתנאל, בין אם אלו סבתות ובים אם אלו יולדות או קשישים.
נתנאל היה לוחם בגדוד שמשון, בן רביעי במשפחתו המתגוררת באלעזר. לאחר קורס חובשים ירד ביום השבעה באוקטובר לרצועת עזה כחובש, לאחר מכן חזר לקורס מ"כים בגדוד ובסיומו הרגישה המשפחה שנתנאל לא מרוצה מהתפקיד שאותו קיבל. כששאלו סיפר שהיה אמור לקבל תפקיד שרצה, אבל ברגע האחרון מישהו הפעיל לחץ כלשהו והתפקיד הועבר אליו בעוד הוא צפוי לצאת להיות מ"כ טירונים, תפקיד שלא רצה בו. כשהמשפחה שאלה אם אפשר לנסות וללחוץ גם מהכיוון שלו השיב נתנאל במשפט שנצרב אצלה. נתנאל אמר שהוא לא עושה דבר כזה לחבר...
"הוא היה חבר אמת של כל מי שהכיר אותו. כל תפקיד שהוא קיבל הוא תמיד עשה אותו במקצועיות ובהצטיינות גם אם הוא לא רצה את התפקיד. אם נתנו לי את התפקיד אז את זה אני הולך לעשות". ברוח זו הוציאה המשפחה סטיקר ובו משפט שהיה נתנאל אומר לא פעם בכנות 'לא רוצה, אבל בשמחה''. גם כשלא רצה לבצע משהו עשה זאת בשמחה למרות שבכנות הודה שאינו רוצה בכך.
דגש מיוחד שמה רויטל על האופן שבו עשה נתנאל את אותם מעשים שהתבקש לעשות, לא ככפייה אלא מתוך שמחה ובחיוך.
סטיקר נוסף שהוציאה המשפחה הוא ציטוט נוסף של נתנאל 'אל תשכח לחייך. אני חי ונושם', ועל כך היא מספרת כי כחניך במכינת 'איתן' הכיר את יקיר לוי הי"ד שנפל גם הוא בקרבות והמשפט 'אל תשכח לחייך' היה עבורו מוטו. ברוח המשפט ההוא השיב לשאלה 'מה שלומך' במילים 'אני חי ונושם' והחיבור בין שני המשפטים יצר את הסטיקר השני שהפיקה והפיצה המשפחה. "הוא הודה על כל הדברים הכי קטנים".
לזכרו של נתנאל יצאה המשפחה גם במיזם נוסף לזכרו של נתנאל, חידוש ספר תורה שנפסל והעברתו לקהילה הזקוקה לו במסגרת מיזם 'מנציחים'. הדבר, אומרת רויטל, מבטא את הקשר המיוחד שהיה לנתנאל לתורה בדרכו שלו לאחר שבגיל 15 החליט להתרחק מהדת ועם זאת כיבד את הוריו ובצבא יזם מנייני תפילה, סעד סעודה שלישית עם חבריו שומרי המצוות, השלים מניינים וזימונים ובדרכו כיבד מאוד את התורה. "עבורנו, לחדש ספר תורה זה להחיות משהו שחי בנו, התורה שמחייה אותנו ונותנת לנו כוח ואמונה חזקה כל יום".
עוד לזכרו של נתנאל, והפעם ביוזמתו של חבר לצוות שהציע להכין חופה לזכר שלושה חברים שנפלו, נתנאל הלל דינר ואיליה טדגי, ותחת חופה זו יינשאו החברים, "להמשיך את מה שהוא לא זכה", אומרת רויטל ומתארת את העיטור שעל החופה, עץ שבגזע ושורשיו שזורות אותיות שמותיהם של השלושה.
רויטל מספרת על ההחלטות שקיבלה המשפחה עם נפילתו של נתנאל. אחת השאלות שנשאלו על ידי הצבא אם ברצונם להיות בקשר עם התקשורת ותשובתם הראשונית הייתה שלילית, הרצון לחזור לשגרת חיים גבר, אך ביתם, רותם, אמרה חצי שעה לאחר מכן שאם הם לא יספרו על נתנאל לא יזכרו מי הוא היה, בעיקר כאשר צפויים ליפול במערכה עוד לוחמים, ובעקבות הדברים ביקשה לפני ההלוויה בראיון ל'כאן' מכל אדם שיש לו מישהו שהוא חש כלפיו טינה או תחושה קשה, להתקשר אליו ולהתקרב זה לזה לזכרו של נתנאל שהיה מוכן להשיל מהאגו האישי שלו למען האחר. "קיבלנו המון סיפורים אחר כך מאנשים שהשלימו ביניהם אח ואחות, הורים, חברים אחרי עשר שנים".
גם היום, חודשים אחר כך, ממשיכה רויטל וקוראת לכולנו להמשיך בדרך זו. "אנחנו רואים בזה אור גדול לאנשים שזה קורה להם ובכלל לעם ישראל", היא אומרת וחותמת בשורות שכתב נתנאל בהיותו תלמיד כיתה ח' על ערכה של ההתנדבות שלו בבית החולים שערי צדק, שם, מעבר להתנדבות עצמה, מצא ערך מוסף בהיכרות עם קהלים ומגזרים שונים בחברה הישראלית. "אני מרגיש שההיכרות עם אנשים שאני לא פוגש ביומיום, בעשייה כה חיובית, מנמיכה מחיצות, שוברת סטיגמות ומעשירה את ההסתכלות שלי על העולם ועל האתגרים שהחברה הישראלית על שלל גווניה ומגזריה ניצבת בפניהם".