בימים אלה משיק אברהם אליצור את ספרו הראשון, 'השנה שאחרי הפור'. באולפן ערוץ 7 מספר אברהם, נינה של הסופרת רבקה אליצור ז"ל, על הספר המיוחד שכתב ועל ההשראה שעברה או לא עברה אליו בגנים.

ברשתות מוגדר ספרו של אברהם כסיפור חסידי מודרני. על השילוב בין סיפור חסידי, שמאופיין בדרך כלל בנימה וסגנון שאינם מודרניים למודרנה, הוא מרחיב ומזכיר כי כאשר החלו הסיפורים החסידיים את דרכם הם אכן היו אקטואליים ומודרניים תואמי התקופה והוא שנהג לכתוב סיפורים קצרים ביקש לכתוב סיפור בעל ממד של פנטזיה הנוגע לעולמו שלו, עולמם של בחורי הישיבות והאברכים. מתוך כך חשב על מפגש בין בחורי ישיבה שמגיעים לבקר צדיק מחולל ניסים ומכאן יצא הסיפור לדרך.

הסיפור מגולל את קורותיהם של חמישה אנשים שמגיעים אל הצדיק כשלכל אחד מהם בעיה אחרת וכל אחד חותר לשנות את חייו ומתוך כך יוצא לדרכו, בין אם לבדו ובין אם עם אחרים מבין החמישה.

על כתיבת פנטזיה מתוך העולם הדתי שבו כללים רבים ומגבלות רבות, מספר אברהם כי הוא נשאל על ידי אישיות חינוכית על המסר של הספר, שאלה שלא הייתה לו תשובה עליה אך מאז שנשאלה השאלה ניסה לנסח לעצמו את שאלת המסר שבספר והמסקנה אליה הגיע היא שהספר אינו מגיע עם מסר מוגדר אלא עם סיפור על רצון לשנות את הגורל והוא נוגע בהורות, זוגיות, עולם הישיבה. לדבריו לא חש צורך לבלום את חופש היצירה שלו על מנת להתאים את הכתיבה לעולמו הרוחני-דתי האישי. "זה לא פנטזיה במובנה הקלאסי של דרקונים וכו', אבל יש גם פנטזיות שקשורות לאגדות חז"ל, לניסים ונדרים. היהדות מלאה בכל מיני סוגים של סיפורי סיפורים על טבעיים".

בהמשך הדברים מספר אברהם על הקשר עם הוצאת ידיעות ספרים ועל הערך המוסף שמצא בהוצאת הספר דווקא בהוצאה כלל ישראלית ולא כזו המתאפיינת במגזריות כלשהי. בכך, הוא אומר, באה לידי ביטוי העובדה שגם סיפור של בחורי ישיבה, סיפור מעולמה של היהדות הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור הישראלי הגדול.

על הקשר הספרותי בינו לבין סבתא רבה שלו, רבקה אליצור ז"ל, אומר אברהם כי חלומו מגיל צעיר היה לכתוב לילדים ספר או סדרה. החלום נדחה מתוך מחשבה שאולי הוא עדיין צעיר מדי לכך, אך כבחור בגיל 18 מצא את עצמו כותב על חוויות מעולמו האישי כבחור ישיבה. עם זאת הוא אינו רואה בכך בהכרח המשך דרכה של סבתו הגדולה. הוא עצמו לא הכיר אותה כיוון שהיא נפטרה שנים רבות לפני שהוא עצמו נולד, כך שלא הייתה בו תודעת מי שממשיך את הלפיד המשפחתי, ואכן יש לו אחים ואחיות רבים שאינם כותבים ואינם יוצרים. עם זאת הוא מבין שהרקע המשפחתי המיוחד מטיל עליו משקל שהוא שמח בו.

אברהם מספר גם על הדמות שאליה הוא מתחבר ביותר מתוך הדמויות השונות שבספר, ומסתבר שלא רק הוא חש בקיומו של הקשר הזה שבינו לבין הדמות. כעת תקוותו היא להמשיך ולכתוב ספרים נוספים, ישראליים לכל דבר, ומתוך עולמו האישי.