בכלי התקשורת בעולם התפרסמו בשבוע האחרון כמה ידיעות, שדיווחו כי באיראן שוקלים הנחתת מכה מקדימה על ישראל, לפני שצה"ל יחזור לנסות ולהשמיד את אמצעי הלחימה האיראנים שעוד נותרו להם, ושהם מנסים לחדש - בעיקר בתחום הטילים.
ככל שעובר הזמן ממבצע 'עם כלביא', שהסתיים בדיוק לפני חודשיים, בכ"ח בסיוון 24 ביוני, הולך וגובר החשש שמלחמת תריסר הימים תהיה תואמת מלחמת ששת הימים - מבחינת הרצף ההיסטורי: ניצחון צבאי מדהים שעליו ראוי לומר הלל, שגרם לזחיחות דעת ישראלית, שהכשירה את המחדל של המלחמה הבאה.
אסור שההיסטוריה תחזור על עצמה. כמו במלחמת ששת הימים, גם במבצע 'עם כלביא' למודיעין הייתה תרומה עצומה לתקיפת הגרעין האיראני, שבלעדיו לא ניתן היה לפגוע במדעני הגרעין - במהלך המבצע חוסלו 30 מפקדים בכירים ו-19 מדעני גרעין - בתשתית הגרעינית ובטק"ק.
ביום שלמחרת מלחמת ששת הימים, החל נשיא מצרים נאצר להכין את המלחמה הבאה, שאותה מימש יורשו אנואר סאדאת, מלחמת יום הכיפורים. מצרים הפיקה היטב את לקחי מלחמת ששת הימים, בעיקר בזירה האווירית, והבינה שמול חיל אוויר באמת בלתי מנוצח, וחילות רגלים ושיריון שקשה להתמודד איתם, הפתרון הוא טילים. ואלו אכן עשו שמות במלחמת יום הכיפורים גם במטוסים שלנו וגם בטנקים שלנו.
בחודשיים האחרונים, מאז תום מבצע 'עם כלביא' (למה קוראים לו מבצע? זאת הייתה מלחמה לכל דבר) איראן החלה לשקם את צבאה לקראת הסיבוב הבא עם ישראל, וכהפקת לקחים מההצלחה המדהימה של חיל האוויר הישראלי להשמיד את מערכת ההגנה האווירית האיראנית, השמדה שאפשרה לחיל האוויר הישראלי לטוס בשמי איראן כאילו היה זה הגליל התחתון או שפלת יהודה, החלו האיראנים בראש וראשונה לפעול להשגת מערכות הגנה אוויריות חדשות. בנוסף, על פי פרסומים בתקשורת העולמית, פועלת איראן לשקם את מערך טילי הקרקע-קרקע שלה, שספג פגיעה קשה מידי צה"ל.
והמדינה שנרתמת לסייע להם היא סין. ככל הידוע, סין נרתמה לסייע לשקם את מערך טילי הקרקע-קרקע האיראני כבר אחרי המתקפה הישראלית הקודמת בערב ראש השנה האחרון, 1 באוקטובר 2024. כעת מדובר על שיקום יכולת טילי הקרקע-קרקע ממש.
זו היתה הסיבה לביקורו הדחוף של שר ההגנה האיראני בסין עם תום מבצע 'עם כלביא'. בדיווחים שבאו אחרי המלחמה עלה כי איראן תרכוש מסין מערכות הגנה מתקדמות ומטוסי קרב מסוג J-10.
השבוע צולמו מערכות הגנה אווירית מסוג HQ-9, HQ-19, HQ-29, HQ-26, HQ-11 נעות בכבישי סין למקום לא ידוע. לפי מקור עיראקי ככל הנראה מדובר במערכות שעשו את דרכן לאיראן. מערכות HQ-9 הגיעו כבר לאיראן, בתמורה למשלוחי נפט איראניים לסין.
בינתיים, איראן מנהלת כבר זמן רב מבצע לאיסוף מודיעין במפרץ הפרסי. כטמ"מים מסוגים שונים מבצעים טיסות ברצף מעל אזורים בהם נמצאים כוחות אמריקאים. כך שאיראן נערכת מן הסתם לא רק להגנה אלא גם להתקפה.
המסקנה המתחייבת היא, שלמרות ההישג של מבצע 'עם כלביא', איראן נותרה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל, בדיוק כמו מצרים אחרי מלחמת ששת הימים. ולכן סיכול האיומים מאיראן, חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של הממשלה ומערכת הביטחון.
כל סכנות הטילים האיראנים
האיום העיקרי הוא הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח. מבצע 'עם כלביא' הראה מה המשמעות של עוצמת הנזקים שגורם טיל בודד שפוגע באזור מיושב. אין שום אמצעי לחימה בודד, שגורם לנזק ונפגעים בשיעור שמתקרב לנזק של פגיעת טיל בליסטי כבד, ויעידו מאות הדירות ההרוסות והאלפים שעדיין מתגוררים בבתי מלון ולא בבתיהם. הפגיעות הללו הוכיחו שהטילים החדישים של איראן הם עוצמתיים יותר מהטילים של הדור הקודם, נושאים כמות חומר נפץ גדולה יותר משל הטילים של הח'ותים, ולכן היקף הנזק שלהם, משמעותית גדול יותר.
גם רמת הדיוק של הטילים החדישים גדולה לערך פי 100 מרמת הדיוק של הטילים מהדור הקודם, כפי שהדבר הוכח בפגיעות הממוקדות באתרים כמו הקריה בתל-אביב, מכון ויצמן למדע, בתי הזיקוק בחיפה, בית החולים סורוקה בבאר שבע, ועוד.
סקירת נפילת הטילים בשלהי מבצע 'עם כלביא', הראתה שהאיראנים שיגרו בכל מטח פחות טילים - אבל הפגיעות היו קשות יותר, כנראה נוכח הצלחה איראנית למצוא נקודת תורפה שהצליחה לחדור את שכבות ההגנה של ישראל, בעיקר טילי החץ. ישראל ואיראן מנהלות כאן מלחמת מוחות שמתקדמת כל הזמן, שלב אחרי שלב. אנחנו לומדים אותם, הם לומדים אותנו, וכן הלאה וכן הלאה.
בישראל גם הבינו, שלחלק מהטילים האיראנים החדישים ראש נפץ גדול וכבד יותר, עד 1,500 ק"ג - וכך יכולת הנזק שלהם גדולה יותר. גם יכולת התמרון של הטילים החדישים מקשה מאוד על היכולת ליירטם באמצעות טילים נגד טילים.
המשמעות היא שלטילים החדישים יש יכולת של פגיעה ממוקדת ביעדים אסטרטגים, ולא רק פגיעה סטטיסטית בקרבה כזו או אחרת ליעדים כאלו. איראן יכולה כעת להשתמש במספר קטן יותר של טילים מבעבר, כדי לפגוע ולהחריב יעד אסטרטגי כזה.
המסקנה ברורה: אסור למדינת ישראל בשום פנים ואופן לאפשר לאיראן לשקם את זרוע הטילים הבליסטיים לטווח ארוך. שיקום מערך הפיתוח והיצור של הטילים, מערך שבחלקו נחרב במבצע 'עם כלביא', יאפשר לאיראן לייצר בפרק זמן של שנים ספורות עוד מאות משגרים ואלפי טילים חדישים. ההתעצמות הזו תאפשר לאיראן, ולא בעוד זמן רב, להנחית על מדינת ישראל מטחי טילים על מרכזי האוכלוסייה ועל אתרים אסטרטגים, ולנסות להשיג היקף היזק של כמות נפגעים והרס גדולים פי כמה וכמה מזו שהיה כאן מבצע 'עם כלביא'.
אחרי מלחמת ששת הימים, וביתר שאת אחרי מלחמת ההתשה, התעלמנו מבניית יכולת הטילים של מצרים, הן טילי קרקע-אוויר, והן טילים נגד טנקים. עזר ויצמן ז"ל, שבמלחמת ההתשה כיהן כראש אג"ם (מס' 2 במטכ"ל) ואח"כ שר בממשלה, כתב בספרו 'לך שמים לך ארץ' (עמ' 319): "שבועיים-שלושה לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, באוגוסט 1970, עשו המצרים את הצעד המשמעותי, בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, לקראת מלחמת יום הכיפורים: הם קידמו את מערך הטילים שלהם אל קו תעלת סואץ - תוך הפרת ההסכם המפורש ובחסותו. ולהנהגה הישראלית לא היה העוז לצוות על הסתערות רבתי על המערך הזה ולחסלו, מפני שלא האמינה, כי אפשר לבצע זאת. ולכן, אז, בריצה אל האמריקנים, נזרעו זרעיה של התלות המוחלטת ברצונה של ארה"ב, ואז החלה גם 'המכירה הגדולה': אנחנו נשב בשקט ונניח למערך המצרי לחסות תחת המטריה הנוחה של הפסקת האש, אם תתנו לנו כך וכך מטוסים ותסירו מעלינו (זמנית) את סיוט תוכנית רוג'רס, שהוגדרה אז כ'אסון לישראל'. ממשלת ארה"ב 'נכנעה', מלחמת יום הכיפורים התחילה לנשום...".
את הלקח ההיסטורי הזה חייבים להפיק, ובהקדם, לפני שאיראן תחליט להנחית עלינו מכה מקדימה.
ומה שנכון לגבי טילים נכון גם לגבי כטב"מים ארוכי הטווח. איראן פועלת לייצר עשרות אלפי כטב"מים שהטווח שלהם מאפשר להם לפגוע בישראל. חלקם יהיו כבר כטב"מים סילוניים וכנראה גם חמקנים, ולכן יהיו מהירים פי 4 מהכטב"מים מהדור הישן. אותם יהיה קשה עוד יותר ליירט.
באמצעות מטחים כבדים וצפופים של נחילי כטב"מים כאלו, מתכוונים האיראנים להצליח ולחדור את מערך ההגנה האווירית שלנו. הכטב"ם אמנם נושא ראש נפץ קטן יחסית ולכן יכולת הנזק שלו מוגבלת, אך מנגד הדיוק של הכטב"ם גדול מאוד, דיוק עד לרמת המרפסת של הדירה.
בדיוק כמו בנושא הטילים, אסור לישראל לאפשר לאיראן לשקם את מערך הפיתוח והייצור של הכטב"מים. ערב מלחמת יום הכיפורים, היה ויכוח בין הרמטכ"ל דוד אלעזר לראש הממשלה גולדה מאיר, בדבר הנחתת מכה מקדימה על מצרים וסוריה, לפני שהם ינחיתו עלינו את המהלומה הפותחת. גולדה, משיקולים מדיניים, העדיפה שהמצרים והסורים יפתחו באש, כדי לקבל תמיכה בינלאומית. הוויכוח הזה ליווה אותנו גם במלחמת לבנון הראשונה, מבצע שלום הגליל, כאשר מדינת ישראל יזמה את המלחמה באש"ף בלבנון.
במציאות הנוכחית, אסור בשום פנים ואופן לאפשר לאיראן לתת את המכה הראשונה.
(הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')