בחלומי, כחודש לאחר פרוץ המלחמה, נפגשו במסעדה בתל אביב כמה אנשי מפתח.
בין המשתתפים: אם שכולה עם לב כואב ואוהב, אסטרטג מהשורה הראשונה, שני ידוענים ומשפיענית רשת, שלושה ח"כים ממפלגות דתיות-לאומיות, אחד מהליכוד ושניים מהמפלגות החרדיות, וכן איש צבא חרדי שפעל רבות להקמת הגדוד החרדי ולמוסדות הקדם-צבאיים החרדיים.
"אנחנו חייבים אתכם", אמרה האם. "המלחמה הזו תהיה ארוכה, לא נסתדר בלעדיכם".
"ברור לגמרי", השיב הח"כ החרדי. "נעשה הכול יחד כדי להביא מתגייסים, אבל אנחנו צריכים את העזרה שלכם".
שנה לאחר מכן, האלמנה הייתה בחוד החנית של תנועה ענקית של אמהות ואלמנות שנפגשו עם נשים חרדיות מכל הציבורים - לעיתים בסתר, ולעיתים בפרסום גדול ומלא אהבה.
התקשורת כולה, מערוץ 14 ועד הארץ, הקפידה לסקר באהדה את התופעה, שכונתה "ההתקרבות, הסבלנות והגיוס". פורסמו סיפורים מרגשים על חרדים שעשו את הצעד, ולצדם נמתחה ביקורת חריפה על כל מי שהתנגד לתהליך ההתאמה המיוחד שצה"ל יזם.
ובצה"ל? חטיבות חרדיות הוקמו - בלי בג"ץ ובלי יהל"ם. פה ושם נשמעו מחאות מצד גורמים פרוגרסיביים, אך איש לא ספר להן חשבון. דובר צה"ל הקפיד לפרסם סיפורים מרגשים, ומפקד מחלקת הקריאייטיב כינה זאת "מודל נווטות הקרב".
המדינה כולה חוותה התקרבות ואחדות שכבר שנים חלמנו עליהן. דווקא ח"כ חילוני היה זה שהעלה את רעיון "התגייסת - מימנת": כל החיסכון בעלויות המילואים, שנוצר בזכות גיוסם של בחורים חרדים, יועבר להחזקת אברכים ולהעצמת עולם התורה.
"בחור חרדי שלא לומד", הסביר מעל בימת הכנסת, "במקום להיות ברחוב או בעבודה - יתגייס לחטיבה החרדית, עם סדרי לימוד ותפילה, הקפדה מלאה על גדרי הצניעות, ובעיקר - עזרת ישראל בעת צרה. ובזכותו יוכל אברך ללמוד תורה מהבוקר עד הלילה, כשהמדינה מעניקה לו רווחה וביטחון כלכלי מלאים. הכול בזכותך - רק תבוא!".
התקשורת שיבחה, והצעת החוק עברה כמעט פה אחד, בהליך מהיר ובכלל זה פסקת חסינות.
רבנים דרשו על יוסף ואחיו, על אהבת ישראל, ועל דרכו של הרב קוק - שראה את הטוב בכל הציבורים. הם קראו להתעלות זה אל זה ולהתקרבות הדדית.
"יוסף והאחים הם המודל - תחילה כושל, אך בסופו של דבר מופלא", כתב רב בכיר במאמר באתר מגזרי. "לא זורקים לבור גם כשחושבים שהוא טועה. כן מחבקים ומנשקים גם אחרי עשרות שנות גיהנום שנגרמו מהטעויות. איש את רעהו יעזורו! זה מה שהוביל את מרן הרב להסביר לציונים החילונים את הצורך בחיבור הזהות היהודית לציונות, וגם לחרדים את הצורך בהכרה ביד ה' הגואלת אותנו - הכול בדרכי הסברה וקירוב, ולעולם לא בכפייה או ביד קשה".
כאשר פעיל פרוגרסיבי העלה פתאום ברשתות את רעיון ה"סנקציות", כולם התנפלו עליו.
"אתה השתגעת?!" כתב לו קצין דתי-לאומי מתנועת המילואימניקים. "הם אחים שלנו! אנחנו מתקרבים אליהם והם אלינו כבר שנה שלמה. עכשיו אתה רוצה שנעבור לשיח כוחני ואלים?! נכון, עלינו מ־0.5% גיוס ל־10%. נכון, מילאנו רק שתי חטיבות בשנה אחת. נכון, אני עושה הרבה יותר מילואים ממה שהייתי עושה אילו כולם היו מתגייסים - והרבה פחות ממה שהייתי עושה אילו לא היו מתגייסים כלל. אבל אתה באמת חושב שסנקציות יועילו? זה רק ירחיק אותם מאיתנו!"
מה שבאמת סיים את הסיפור היה תחקיר שחשף את הקשר בין תנועת "סנקציות לחרדים" לבין פוליטיקאים שניסו לפורר את הממשלה.
"בושה", אמר איש שמאל בכיר באולפן ערוץ 12. "גם אני חלוק על נתניהו ופועל להחליפו יומם ולילה. אבל להשתמש בגיוס החרדים לשיסוי פנימי, לפגוע בגיוס ובאחדות העם - הכול בשביל מטרות פוליטיות?!".
הראיון הפך ויראלי, והרעיון המפוקפק של סנקציות נעלם מיד מהשיח הציבורי. האסטרטגים הזהירו את כל הפוליטיקאים: "אל תתקרבו לזה. זה רק יציג אתכם כמחרחרי ריב. עזבו - וחזרו לצוללות ול'כולם תמורת כולם'".
אחוזי הגיוס עלו ככל שהתחזקה האחדות, לימוד התורה התעצם, והמדינה הלכה וניצחה במלחמה במקביל להתקרבות הזו.
כמה עצוב היה להתעורר מן החלום אל מציאות חיינו. אך אולי עוד יתגשם - יום אחד.
הכותב הוא מנכ"ל תכלת פרסום