במהלך המסע למציאת זוגיות, רבים שואלים את עצמם: האם יש באמת אדם אחד ש"נכתב לי"? או שאולי כל הרעיון הזה של זיווגים הוא רק מיתוס, ואני צריך להמציא לבד איך בונים קשר?
הגמרא במסכת סוטה מציעה זווית מרתקת לשאלה הזו: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת: בת פלוני לפלוני".
לכאורה, הכרזה שמימית שמכוונת את השידוך מראש. אבל אם בת קול אכן יצאה - למה לא שמענו אותה? ואם לא שמענו - מה הטעם בכך?
השאלה הזו חושפת את הפער בין הידיעה הפנימית שיש השגחה ותכלית, לבין החוויה הארצית שבה אנחנו נדרשים לחפש, לברר, ולעתים גם להתאכזב. התהליך האנושי של בחירה בזוגיות כרוך בלבטים, סינונים, מפגשים, ולעיתים גם כאב. אך דווקא על רקע זה, הידיעה שיש יד מכוונת — מעניקה עומק ומשמעות לחיפוש.
במילים פשוטות: את/ה לא צריך להמציא את בן הזוג שמתאים לך. אלא רק לגלות אותו.
יש הבדל עצום בין "לברוא" זוגיות לבין "לחשוף" את מה שכבר קיים. תחושת ההמצאה מלווה לעיתים בתחושת מאמץ, מתח, צורך להרשים, ואפילו חרדה. לעומת זאת, התחושה שאתה מחפש דבר שכבר שלך — רק טרם התגלה — מביאה איתה שקט פנימי, ביטחון ותקווה.
הגמרא מדייקת בכך גם בהמשך: "משל לאדם שאבדה לו אבידה - מי מחזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו".
כמו אדם שאיבד דבר ששייך לו - הוא מחפש אותו, לא מתוך לחץ, אלא מתוך ידיעה שהוא קיים, ושכדאי להתאמץ כדי למצוא אותו.
גם הפסוק "מצא אישה מצא טוב" מרמז לכך בביטוי "מצא", החיפוש הוא חשוב, אך הוא איננו יצירה יש מאין. מדובר בגילוי, באיתור החלק השני של הנשמה, זה שנפרד ממנה בשורש, וכעת מבקש לשוב ולהתחבר.
הגישה הזו - שמשלבת אחריות אנושית עם ביטחון באלוקות - יכולה לשנות את כל החוויה של עולם הדייטים. היא מאפשרת לצעוד בדרך מתוך רוגע, אמונה והבנה שהתהליך אינו מאבק אלא חיפוש של דבר שיש לו שורש - גם אם הוא נסתר כרגע מהעין.
שלומי פולמן הוא יועץ זוגי, מאמן אישי וחבר בנבחרת המאמנים של 252
עוד לא מנויים בפרויקט? מכאן מצטרפים בקלות >>>