על כך שההסברה הישראלית מדשדשת בעולם נראה שאין ויכוח, אך יש כמה ישראלים שעושים את העבודה כמעט לבדם.
אחד מהם הוא פעיל ההסברה העצמאי עידן רונן, שבערבית שוטפת מתנצח עם נציגים ובכירים מהעולם הערבי ולדעת רבים גם "עושה להם בית ספר". שוחחנו איתו על האתגר שנטל על עצמו, על ההתעלמות שהוא מקבל מצד גורמי ההסברה הרשמיים ועל חשיבות השליטה בשפה הערבית.
את פעילותו ההסברתית מול התקשורת הבינלאומית מוביל עידן רונן בשני נתיבים מרכזיים, באנגלית ובעברית, ובדבריו הוא מציין את ההבדל שבין השניים. בעוד באנגלית המטרה היא לשכנע, הרי שבערבית, מול העולם הערבי "המטרה היא לא לשכנע אלא להתקיף, להביך ולחשוף את הפרצוף.
על רקע מעט הערבית שלמד בתקופת התיכון החליט עידן לפני 4-5 שנים ללמוד ערבית דרך יוטיוב והאזנה וצפייה בכלי תקשורת ערביים, וזאת מתוך הבנה שלא די במרואיינים הרשמיים אותם מעדיפים לראיין בערוצי התקשורת המובילים והגדולים.
את ידיעת השפה הערבית הוא רואה כהכרח לא רק כדי להתראיין אלא גם כדי להבין את השיח הערבי שסביבנו ובתוכינו. באחד המקרים, הוא מספר, בתחנת דלק נשמעה אזעקה ובעוד עובד ערבי אחד קורא לו להיכנס לאחד המקלטים, עובר ערבי אחר האזין לאתר ערבי שמגדיר את הנגב כ"הנגב הכבוש". היכרות עם המינוחים הערביים והשפה הערבית תאפשר לישראלים להכיר גם את הלכי הרוח ברחוב הערבי.
על רקע הראיונות התקיפים שלו בתקשורת הערבית, הסירוב שלו לאפשר למגישים ומנחים לקטוע את דבריו, האופן בו הוא מטיח האשמות תקיפות בדוברים הערביים שמולו, עצם ההזמנה שלו לעוד ועוד ראיונות מעט מפתיעה. לדבריו הסיבה לכך היא אינטרסים שונים. אכן, ישנם כלי תקשורת שלא יחשבו על הזמנת יהודי לראיון, אך "יש מי שרוצים להזמין כי הם מאמינים שהם יהפכו את היהודי לשק אגרוף וכך להגיש אותו לצופים שלהם, אבל הם לא לוקחים בחשבון שהמצלמה היא נשק דו כיווני", הוא אומר ומדגיש כי גם אם הוא יודע כיצד להפוך את המצלמה לנשק דו כיווני הדבר לא פשוט עבורו וגובה ממנו מאמץ לא מבוטל.
"זו זירת איגרוף לכל דבר ועניין. לפעמים אני אחד מול שניים, מנחה ואורח, לפעמים מול ארבעה אורחים ערבים ועוד שני מנחים. אני מנסה להרגיל אותם שיש כאן דור חדש של מסבירנים. מאחורי יהיו ציורי שמן ולא ערימות של ספרים כמו שמקובל אצל מרואיינים מהדור המבוגר יותר", אומר רונן ומוסיף כי גם שיקולי רייטינג מביאים את הערוצים הערביים להחלטה להזמין אותו. כאשר הוא מייצג התגוששות מעניינת קשה למפיקים לוותר על כך.
על הטענות הקשות ביותר שבהן הוא נתקל מספר רונן ומציין את הטיעונים בנוסח 'אפילו היהודים אצלכם אומרים זאת'. "לפני חודשיים היה לי עימות שבו המנחה אמר לי שאפילו משה יעלון, הרמטכ"ל שלכם, אמר כך וכך". מול טיעון שכזה נאלץ רונן "לומר להם שאתם אולי לא יודעים אבל הבן אדם התחרפן ושיש לו שנאה יוקדת לנתניהו. אני לא נכנס לשאלה אם נתניהו טוב או רע ליהודים. על כך נדון אנחנו היהודים בינינו לבין עצמנו, אבל כלפי האויב צריך להדגיש חזית אחידה. כולנו באותה סירה".
"אני הודף אותם בכך שאני אומר להם שהלשעברים משקפים מתי מעט מהציבור הישראלי. לפעמים הם מביאים אורח מהשמאל הקיצון, ואז אני נוטש את הנושא ופונה לצופים שייקחו בחשבון שאולי נראה לכם שהמסך מפוצל ביני לבינו, אבל זה לא אומר שהוא מייצג חמישים אחוז. מהשמאל הקיצוני נשארו מנדטים בודדים בלבד".
אתגר נוסף הוא התקשורת הישראלית, וערוץ 12 בראשו, כאשר הם מצוטטים בידי המגישים הערבים. "חדשות 12 הם אחד הדברים הגרועים ביותר שהיו לי. באחד העימותים אמרה לי מגישה שערוץ 12 הישראלי אמר... ואני קטעתי אותה ואמרתי שגיא פלג אמר שחיילי ישראל אנסו מחבלי נוח'בה, אחר, אוהד חמו, אמר שטיל ישראלי פגע בבית חולים בעזה. כל השקרים האלה יוצאים מערוץ 12 הישראלי ולכן אני לא סומך על אף עיתונאי לא עברי ולא מערבי ולא ערבי. אני סומך על הרשתות החברתיות. שם מקבלים את החומרים עם הרבה פחות פוליטיזציה, אלא כחומר גולמי. אני מעודד אותם לא לצפות בתקשורת שמזמינה אותי אלא במדיה החברתית.
וכשמטיחים בו את ההפגנות ברחובות ישראל שמאשימות את ממשלת ישראל במלחמת שולל, הוא מתאר זאת כהוכחה לדמוקרטיה הישראלית שבה ניתן להביע עמדה מתוך חופש ביטוי, מה שלא קיים אצלם, בעולם הערבי. עם זאת מציין רונן כי המנחים בתקשורת הערבית דוחסים שקרים רבים לכל שאלה ושאלה, כך שהוא יכול לבחור עם איזה שקר להתמודד.
לנוכח ניסיונו ההסברתי הרב בזירה הערבית והמערבית תוהה רונן על ההתעלמות המופגנת של גורמי ההסברה הרשמיים של ישראל ממנו ומהיכולת לעשות שימוש מושכל בכישוריו, ואנחנו שואלים על כך אם דווקא העובדה שאין על ידיו את "אזיקי הרשמיות", מאפשרת לו להתנסח כרצונו ולהיות תקיף ברצונו.
לטעמו, אכן דוברים רשמיים צריכים לוודא שאכן עמדתם חופפת לחלוטין לזו של הממשלה, בעוד כאשר הוא מופיע כדובר פרטי הוא יכול להרשות לעצמו להתנסח כרצונו. לטעמו "צריך למצוא כאן בלאנס מסוים. הכי טוב היה שהדוברים הרשמיים של המדינה ידברו תקיף כמוני". לדבריו החיסרון במציאות הנוכחית הוא שכאשר הוא מתראיין הוא תמיד חושש מקריעת החבל מול המראיין כך שלא יוזמן עוד לראיונות. לעומת זאת אם כלל הדוברים הישראלים היו מתנסחים כמותו לא הייתה לתחנות השידור המבקשות להיראות מאוזנות ברירה אלא להזמין מרואיין ישראלי תקיף.