מר חולדאי, אתה יודע היטב שהיוזם שדחף את ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף, להקים את תל אביב היה הרב קוק.
"בנינו יישובים", אמר לו הרב קוק, "הגיע הזמן שתקים עיר". מייסדי העיר ביקשו לבנות עיר מודרנית, אך התעקשו על צביון יהודי־אורתודוקסי. הם לא רצו עיר חרדית, אך גם חששו לא פחות מחילוניות אדוקה שתנתק את הדורות הבאים מזיקתם למסורת ישראל.
הרפורמים וכל זרמי האנטי־דת לא היו אז חלק מהתמונה. הם גם לא היו ציונים. המפעל הציוני הוקם על ברית בין מסורת לחדשנות, לא על ניתוק ממנה.
כעת, הדרישה שלך מבתי הכנסת "להעניק שירותי דת לכל תושבי השכונה ללא הבדל גיל, מין או אמונה" היא מכבסת מילים. מאחוריה מסתתר מסר פשוט: אין אמת אחת, אין מוסר אלוקי, יש רק שירות לקוחות. אבל בתי כנסת אינם חנויות נוחות, והאמונה אינה מוצר צריכה.
אסור לבתי הכנסת להיענות לדרישה האומללה הזו. הדבר דומה לאיום על בתי חולים שאם לא יענו לכל בקשת חולה, גם אם אינה מקצועית, יבוטל החוזה עמם. זוהי לא דאגה לציבור - זוהי כפייה במסווה של סובלנות.
התנהלות זו מצטרפת למסע הרדיפה האובססיבי שלך נגד האורתודוקסיה - אותה אורתודוקסיה שהיא חבל ההצלה שלך ושל ילדיך. מייסדי העיר העברית הראשונה הבינו היטב: ללא זיקה ליהדות, תל אביב תאבד את זהותה ותתבולל בתרבות זרה.
דווקא בימים אלה הציבור בישראל - וגם בתל אביב - מתעורר ליהדות. הגזרות שאתה מבקש לכפות לא מחלישות, אלא מחזקות. הן גורמות לדור הצעיר לפנות דווקא למקורות האותנטיים, ולא להסתפק בתחליפים מזויפים שמציעה התרבות הפרוגרסיבית, תרבות שמרבה להרוס אך לא יודעת לבנות.
כך מוסרת המסכה גם מעל פני "נאורי החופש" - מי שמתירים כל תועבה אך משתמשים בשיטות קומוניסטיות כדי לכפות את דתם שלהם, דת הפרוגרס, על הציבור היהודי הנאמן למסורת.
האיום על בתי הכנסת לא יסתום פיות ולא יסגור דלתות. הוא רק פותח את הלב היהודי ומעורר את מחשבת האמת.
וחבל, מר חולדאי, שבמקום להילחם בקיצוניות האסלאמית ביפו - זו שראינו את תוצאותיה בטבח הנורא בשמחת תורה - בחרת להפנות את חיציך דווקא כלפי חבל ההצלה של האנושות: הזהות היהודית. כי רק בתקומתה של היהדות יוכל העולם הנאור להיגאל מכבלי הרוע והאכזריות.