האם יש ערך כלשהו למהלך חסר הסיכוי של בני גנץ?
ראשית, נסלק הצידה כמה דברים שעלולים לבלבל.
ספין?
ייתכן . גנץ הוא פוליטיקאי ויתכן שמניעיו הם פוליטיים והישרדותיים. אך בשורה התחתונה, המניעים פחות חשובים - מה שחשוב הוא התוצאה האפשרית, גם אם היא נובעת משיקולים שאינם טהורים.
סיכוי?
ברור למדי שסיכויי הצלחת המתווה קלושים. השותפים הפוטנציאליים, שבלעדיהם אין להצעה סיכוי למימוש, אינם מתייחסים אליה ברצינות. ובכל זאת, בעיניי יש להצעה ערך רב.
מדוע לא להסתפק בהצעת לפיד?
לפיד הציע רשת ביטחון להצלת החטופים, אך הבעיה איננה בעצם ההצבעה על העסקה. כל הצעה שתובא על ידי ביבי תזכה לרוב ברור (גם בלי סמוטריץ ובן גביר) . הבעיה טמונה במה שיקרה לאחר מכן: אם סמוטריץ', בן גביר והחרדים יפרשו, הממשלה תהפוך לממשלת מיעוט, וכך תיפול בהצבעת אי־אמון בנושא אחר, למשל חוק הגיוס.
לכן הפתרון היחיד שלכאורה מועיל לביבי הוא הסכמה על מועד בחירות. אלא שהצעת לפיד אינה מעשית - ממשלת מיעוט לא תוכל להעביר את תקציב 2026, ולכן תיפול ממילא במרץ אותה שנה. מכיוון שברור שלפיד לא יתמוך בתקציב מבחוץ, ההצעה שלו לא פותרת שום דבר.
לעומת זאת, הצטרפות לממשלה של גנץ ולפיד (אפילו בלי ליברמן) יכולה לשנות לגמרי את התמונה.
ראשית, הדבר יבטיח את קבלת העסקה לשחרור החטופים - תנאי בסיסי והכרחי להצטרפות גנץ ולפיד.
אך לא פחות חשוב: ממשלה בהרכב כזה (ללא החרדים, סמוטריץ' ובן גביר), תוכל לשנות את סדרי העדיפויות באופן מהותי - ביטול כספים קואליציוניים, צמצום משרדים מיותרים, העדפת שיקום הצפון והדרום ויצירת מנועי צמיחה.
כך ניתן יהיה להעביר תקציב חדש בתמיכה רחבה ולחוקק חוק גיוס סביר, מה שיאריך את חיי הממשלה עד נובמבר 2026 במקום בחירות כבר ביוני.
למה נתניהו לא ייענה?
התוצאה של הארכת כהונתו של נתניהו בחמישה חודשים בלבד אינה משתלמת . התועלת מול הסיכון לאבד את הגוש בבחירות הבאות. בנוסף, לגנץ לבדו אין את מספר המנדטים הדרוש לשרידות מהלך כזה - והוא נכשל בגיוס חבריו באופוזיציה להצטרף למהלך.
ועדיין, כל מי שתומך בהצלת החטופים צריך לתמוך במהלך, לפחות כסימן לצורך הדחוף לשים את הסוגיה על סדר היום הציבורי.
הבעיה האמיתית - "הכיבוש"
ההצעה של גנץ חושפת את המציאות שבה אנו חיים כבר שנים - מציאות שאינה באמת דמוקרטית.
בפועל, יש כאן דיקטטורה של שתי הקצוות - ממשלות ה"מלא מלא" מהצד האחד וה"רק לא ביבי" מהצד השני . אלו קצוות המייצגות מיעוטים בשני הצדדים. רוב העם רוצה בהסכמות ופשרות. בחיבור בין המחנות . הבעיה היא ששיטת הגושים המונוליטיים שנוצרה בגלל החרמות ההדדיות מחזיקה את רוב הציבור כבול לשלטון הקצוות.
רוב הציבור רוצה ממשלה שמקבלת החלטות מאוזנות: על החטופים, המשך המלחמה, התקציב וחוק הגיוס - לפי האינטרס של הכלל, לא לפי תכתיבי מיעוט.
מבט לעתיד - מורשת נתניהו
זו המשמעות האמיתית של הצעת גנץ . היא מסמנת אפשרות אחרת - ניפוץ שיטת הגושים אחרי הבחירות הקרובות. רק כך, אחרי הבחירות, ניתן יהיה להגיע להחלטות מורכבות ומוסכמות שיבטיחו גם את הצלת החטופים וגם את יציבות המדינה.
כנראה שנתניהו לא ייענה כעת, אך בעתיד הקרוב הוא דווקא עשוי למצוא בכך עניין. הקדנציה הבאה תהיה כנראה הקדנציה האחרונה של נתניהו (בבחירות 2030 יהיה בן 80) . דווקא בקדנציה אחרונה זו, הוא יהיה משוחרר מלחצים פוליטיים לעתיד. כאן הוא עשוי לבחור להותיר במורשתו ההיסטורית (מעבר להכרעת איראן) חותם של ריפוי הקרעים, הצלת החטופים, קידום בריתות שלום, חיזוק הכלכלה וחוק גיוס מוסכם .
רק ביחד ננצח
הצעתו של גנץ היא החלוץ לפני המחנה של הכיוון העתידי: ממשלה רחבה, הכוללת לכל הפחות את הליכוד מצד אחד ואת גנץ ו/או מנהיג מחבר מהצד השני. רק שילוב כזה יכול להציל אותנו מהקצוות של שורפי האסמים ולהחזיר את ההנהגה לידי רוב הציבור.
גנץ, שהיה מוכן לשלם מחיר פוליטי כבד בעבר, מציב על השולחן את האפשרות הזו. התקווה היא שבעקבותיו יילכו אחרים. רק אז נוכל לומר באמת: (רק) "ביחד ננצח" !