בראיון מפורט לערוץ 7 מטיל תא"ל במיל' אורן סולומון, בעבר בכיר במשרד ראש הממשלה ומי שניהל את הלחימה באוגדת עזה, אחריות רבה לכבילת ידיהם של חיילינו ולסיכון חייהם, על הפצ"רית, אלופה יפעת תומר ירושלמי.
על מנת להבין את האופן בו מקשות המגבלות ששמה הפצ"רית על ידיהם של מפקדי הצבא, פותח סולומון בהבהרת מבנה התחומים והסמכויות בתוך הצבא: "הדרג המדיני מגדיר את יעדי הצבא, לצורך העניין הכרעת החמאס ומיטוטו כפי שידוע לנו מיעדי המלחמה. צה"ל, בראשות הרמטכ"ל ודרך אגף המבצעים שמוציא לפועל את הפעלת הכוח, מתכנן תכניות ומוריד לפיקודים לאוגדות וליחידות ומתנהל תהליך של נוהל ותכנון קרב. במעלה התהליך נכנס הייעוץ המשפטי".
בנקודה זו מעיר תא"ל סולומון ומדגיש כי "הייעוץ המשפטי הלך ותפח והמשקל שלו בתהליך התכנון המבצעי והפעלת הכוח קיבל משנה תוקף מאז מבצע עופרת יצוקה. שם התחיל צה"ל להכניס משפטנים רבים לצוותי תהליך התכנון, הפעלת האש והאמצעים השונים. כבר שם, בתוך המסגרות, יש משפטנים, מה שלא היה לפני עופרת יצוקה".
"במלחמה הזו המשקל של הייעוץ המשפטי גדל הרבה יותר מכפי שצריך בעיניי, עד כדי פגיעה בביטחון כוחותינו ולא מאפשר את השגת יעדי המלחמה ברמה האסטרטגית", קובע סולומון ועובר לאופן ההתנהלות במלחמה הנוכחית: "למעשה הייעוץ המשפטי משולב במנגנונים, בקבוצות התכנון והפעלת האש והם שמאשרים כל מטרה. לצורך הדוגמא, אם יש בית שבו יושב מחבל והמודיעין מצביע על כך שצריך לתקוף, הבית מועבר לצוותי התכנון של חיל האוויר, ואז מגיע משפטן ואומר שלא ניתן להפיל פצצה של טון כי אמנם המחבל ימות, אבל רסיסים ואפילו ההדף יכולים לפגוע בבתים מסביב, ולכן צריך פצצה של חצי טון או רבע טון, או שתוכלו לתקוף את הבית רק אחרי פינוי של כל הבתים שמסביב, מה שאומר לאסוף מודיעין דרך שב"כ ואמ"ן על מי שמתגורר מסביב ומודיעים טלפונית לשכנים, וממילא גם המחבל לא נשאר שם. כך אנחנו מאבדים מטרות רבות בגלל התהליך".
ההתערבות המשפטית הזו נובעת מעיקרון משפטי מוכר, ולפיו יש לשמור על עקרון המידתיות שבו על צה"ל להימנע מנזק אגבי בבלתי מעורבים. לכאורה, אומר סולומון, מדובר ברעיון טוב ומוסרי המתאים לצבא מוסרי ולאנשים מוסריים, "אלא שכל תפיסת הפעולה של חמאס וכל מהותו הם לחסות תחת האוכלוסיה. הרי כל המפקדות שלו נבנו בבתי חולים, בתי ספר ובתי מגורים, כל האמל"ח והמפקדים מוסתרים בתשתיות אזרחיות, אז איך נפגע בו? זו הנקודה שמקשה עלינו לפגוע בו וכאן נדרשת בדיקה קפדנית של כל יעד וכל מטרה כדי לוודא שלא יוצרים נזק אגבי".
ואולם, אומר סולומון, "המפלצת הזו יצאה משליטה. ובשנה וחצי, כולל בשבעה באוקטובר, ניתנו, גם על ידי הרמטכ"ל, בשעה שאנשים נטבחים, נרצחים ונאנסים, פקודות כאילו אנחנו בשישה באוקטובר, וכך לאורך המלחמה. על רקע התערבות היתר של הפרקליטות הצבאית באמצעות נציגיה בקבוצות התכנון והאש והמפקדים הם משפיעים יותר ויותר ומגבילים בכך את הפעלת האש של כוחותינו".
המגבלות המשפטיות היוצאות מאנשיה של הפצ"רית נוגעות גם להחלטות אסטרגיות משמעותיות הרבה יותר, כמו הנעת אוכלוסיה, ותא"ל במיל' סלומון מרחיב ומבהיר: "חמאס שואב את כוחו מהאוכלוסיה שבחרה בו באופן דמוקרטי, ליוותה אותו ותמכה בו, כל האזרחים ידעו וראו כי בכל בית יש פיר ומעולם לא פעלו נגד החמאס. זה לא רק צהלות השמחה של האוכלוסיה האזרחית בשבעה באוקטובר ולא רק העדויות של החטופים שלנו שסיפרו שהם הוחזקו על ידי אוכלוסיה אזרחית. אוכלוסיה שווה חמאס. זה לא אומר שנהרוג כל אישה וילד בעזה, אבל צריך להבין שמדובר באוכלוסיה תומכת חמאס והיא שווה חמאס, ואנחנו צריכים להתנהל מולה כך והיא צריכה לשלם מחיר ככזו".
על רקע המציאות המורכבת הזו "צריך להפריד את האוכלוסיה מהחמאס, מה שנקרא הנעת אוכלוסיה. אנחנו מקיפים מרחב ומכתרים אותו ומורים לאוכלוסיה הוראה לנוע למרחב אחר, גם כי חמאס שואב את הכוח שלו מהאוכלוסיה, גם משום שזו אוכלוסיה שמשרתת אותו מבצעית כאשר נשים וילדים מעבירים אמל"ח למקומות מחבוא, חמאס משתמש בנשים ובילדים כתצפיתנים, ובנוסף, חמאס מסתתר בתוכם וכדי שנוכל לפעול במדיניות אש והפעלת כוח חופשית ומאפשרת יותר חייבים להניע את האוכלוסיה ואז אנחנו נותנים הנחיה לתנועה אבל חלק מהאוכלוסיה נשארת וכאן היעוץ המשפטי לממשלה והפצ"רית אומרים שאם האוכלוסיה מסרבת לנוע שלא תנוע... המלכוד הוא שאם היא לא נעה אנחנו גם חייבים לספק להם סיוע הומניטארי שעליו משתלט חמאס, וזה המלכוד כי כך חמאס מתעצם ואנחנו לא יכולים להפעיל אש ולהילחם בו כמו שצריך".
את הדברים מסכם סולומון במילים בהירות וחדות: "ההנחיות המשפטיות מגבילות ומסכנות את פעילות כוחותינו ומונעות יכולת להגיע למטרות האסטרטגיות של המלחמה. זה דומה למתאגרף שנקשור את ידיו ורגליו, נכסה את עיניו וגם נחייב אותו לקפוץ על רגל אחת בתנועות של צעד קדימה ושניים אחורה, ועכשיו הוא צריך לנצח...".
"מי שחתום על מסמך מדיניות הפעלת האש של אגף המבצעים בשם הרמטכ"ל הם אלה שמכניסים לתוכו את עקרון המידתיות. הייעוץ הוא ייעוץ משפטי אבל מי שחתום עליו הם אגף המבצעים והרמטכ"ל. לכן הדבר חוזר להחלטות מפקדים ובידי הרמטכ"ל לשנות זאת. אנחנו, מפקדי השדה, מבקשים יותר ונבלמים על ידי הרמה המממונה", אומר סולומון וקובע כי בשל המנגנון הכובל הזה "הרבה מאוד מטרות בזמן אמת אנחנו מפספסים. מדובר בעשרות ואולי מאות ואלפים של תקיפות שלא תקפנו כי המדיניות הזו הגבילה אותנו".
בדבריו קובע סולומון כי על הרמטכ"ל לקיים דיון בנושא ו"לאפשר גמישות בהפעלת אש לכוחותינו כי ללא זה יישארו מחבלים שיפגעו בכוחותינו והמחיר יהיה גבוה. עליי ועל דרגי השדה זה לא מקובל. מזמן הגיעה העת לקבל החלטות שונות ולשנות את היחס שלנו לייעוץ המשפטי שהוא יועץ, אבל משימת המפקדים היא לעמוד במשימות ולהחזיר את הכוח בשלום".
על המגבלות הללו שמטילים אנשיה של הפצ"רית על הכוחות המבצעיים, שאלנו את תא"ל סלומון אם הן אכן תואמות את החוק הבינלאומי או אמנות כלשהן, או שמדובר בהחמרות עצמאיות שצה"ל משית על עצמו. סולומון משיב ואומר כי מומחים רבים למשפט בינלאומי מהארץ ומחו"ל קובעים שהדין הבינלאומי מאפשר הרבה יותר פעולה להפעלת כוח ואש מכפי שהייעוץ המשפטי והפרקליטות הצבאית מאפשרים. "צריך להגיד שמספיק. אנחנו לא מצליחים להכריע ממגוון אילוצים, גם משפטיים. חייבים לשנות את הדרך וללכת למהלך כיבוש העיר עזה בדרך אחרת".
עוד שאלנו אם בכלל נכון להתייחס לחוקים בינלאומיים כאלה ואחרים כאשר בפנינו מלחמה שמומחים בינלאומיים קובעים שלא הייתה כמותה בתולדות המלחמות. האם ההנחיות והמגבלות, אם קיימות כאלה בכלל, בחוק הבינלאומי, רלוונטיות למלחמה שאיש לא חשב על מורכבותה כשהן נכתבו? כמשפטן בעצמו ומומחה לדיני מלחמה משיב סולומון ומציין כי שאלה זו אכן מעסיקה משפטנים גדולים. "הדין הבינלאומי בוודאי לא תיאר טבח כזה על ידי מפלצות כמו בשבעה באוקטובר ולא תיאר צבא טרור שחוסה בצל האזרחים, וזה מעלה שאלות על הרלוונטיות של הדין הבינלאומי ומשפטנים צריכים לעסוק בכך, אבל גם במסגרת הדין הקיים אנחנו יכולים למצות אותו הרבה יותר נכון והרבה יותר טוב".
לשאלתנו מציין סולומון כי אם לא די בהגבלות שאנשי הפצ"רית מטילים על כוחותינו כאשר תכנית מבצעית מונחת בפניהם, ישנן גם שאלות שמלכתחילה כלל לא מגיעות לשולחנם כי המפקדים יודעים שהדברים יישללו ותכניות יבוטלו על ידי הייעוץ המשפטי, כך שכבילת ידיהם של הכוחות המבצעיים היא חריפה הרבה יותר, וזאת ממש כפי שקורה בחקיקת חוקים שנמנעים מלכתחילה מתוך היכרות של עמדת היועמ"שית ובג"ץ.
"הרבה דברים נמנעים עוד לפני שהם מגיעים לקצה התהליך, וזה חמור מאוד", אומר סולומון ומוסיף: "אין מפקד שיחלוק על כך. גם אם דובר צה"ל יוציא הודעה הוא לא יכול לסתור את הדברים שלי. אין בשטח מפקד שיוכל לחלוק על דבריי".
עוד שאלנו את סולומון אודות הדיווחים על עשרות משפטני הפצ"רית ש"עטו" על הקריה בתל אביב בבוקר השבעה באוקטובר על מנת להגביל את יכולת התגובה הצה"לית למתקפת החמאס. סלומון מציין שגם הוא שמע על הדיווחים הללו, אך לא יוכל לאשר אותם כיוון שבאותן שעות היו הוא ובנו בכורו בקרבות קשים בהם זכו להציל רבים ובדרכי נס להישאר בחיים. עם זאת הוא מוסיף ומעיר כי מתחקירים שראה עולה שניתנו הנחיות לתקיפות תגובה צה"ליות במגבלות משפטיות תואמות השישה באוקטובר. "ההשפעה המשפטית על השעות הראשונות בשבעה באוקטובר היא אירוע ענק", הוא אומר ומציין כי הדברים נכללים בתחקיר שערך לבקשת הרמטכ"ל.
ועם כל זאת יש לזכור שאת הפצ"רית מינה הרמטכ"ל, ולכאורה הוא שיכול גם להחליף אותה, כלומר שהאחריות מוטלת על הרמטכ"ל לא פחות מאשר על הפצ"רית עצמה. סולומון מסכים לקביעה זו. "אנחנו במבחן מנהיגות ונחישות. לצערי לא קיבלנו את התוצאה הזו ומה שאני אומר כאן זה גרגרים מהדברים המפורטים ואני לא היחיד שאומר את הדברים, אלא גם קצינים בכירים מאוד שסומנו והוצאו מהצבא לאחר שלא הצליחו להשפיע ואנחנו מעלים את זה לשיח הציבורי".
"אני קורא לכל אם עבריה שבניה נלחמים ולכל אשת מילואים ולכל ילד שהוריו בלחימה, לפעול כדי להשפיע ולשנות את המדיניות הזו לכזו שתגן על ביטחון כוחותינו ותעמוד ביעדי המלחמה האסטרטגית", אומר סולומון ואנחנו שואלים אם הדברים החמורים שהוא אומר לא עלולים להוביל לתופעת סרבנות, לאמירות של לוחמים ומשפחותיהם שלא יסכימו לסכן את חייהם בגלל מגבלות משפטיות חסרות בסיס והיגיון.
סולומון מגיב מייד: "חלילה. ממש לא. הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא לעודד את הדברים האלה. אני מתנגד מתחילת ימי הסרבנות ב-2023 ובכלל. הדרך שלנו היא להשפיע, לעורר שיח וללחוץ על המפקדים שילחצו על המפקדים שלמעלה. אין כאן קריאה לפעול בניגוד לחוק אלא לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי שמאפשר לנו לפעול ולא להגביל אותנו.
למגבלות המשפטיות המדוברות השפעה משמעותית גם על הכוונה לכתר את העיר עזה. "קל לכתר ולבתר את העיר עזה דרך ציר נצרים והצבת נקזים להנעת אוכלוסיה, סגירת הכנסה של כל סיוע לעיר עזה, מים, מזון, חשמל וכו'. מי שיישאר שם זה אנשי חמאס. יש להם אספקה ומזון לחודשים, אבל לא מים, ולכן או שהם יצמאו למוות או שייכנעו. מי שלא עושה את זה מכניס את כוחותינו לסיכון מיותר. לא לסיכון גדול מדי אלא לסיכון מיותר. ניתן להכניע את חמאס בעיר עזה בצורה אחרת ואת זה צריך לעשות".